גבורות השם · פרק כ״ד, ז׳

"ויאמר ראה ראיתי וגו'" (שמות ג, ז). דרשו רז"ל (שמו"ר ג, ב) בכפל לשון, דלא הוה למכתב "ראה ראיתי", ובארו שהודיע למשה כי הוא יתברך רואה* שתי ראיות; האחת, שבאים לסיני ומקבלים תורתי, "ראיתי" מעשה עגל. ורצו בזה שהקב"ה גלה קודם זה שהוא רואה שיחטאו לפניו, ולא יאמרו לא קבלם רק בשביל שיהיו צדיקים, ועל תנאי הזה, ואם יחטאו אינו נזקק להם. ולפיכך הודיע למשה את דרכיו, אף על גב שישראל חוטאים לפניו, אם הם קוראים אל הקב"ה, באותה שעה הקב"ה מציל אותם. אמר רבי שמואל בר נחמן, הדבר הזה שפט עתניאל בן קנז [לפני הקב"ה]; אמר לפניו, רבונו של עולם, הבטחת את משה בין עושין רצונך ובין אין עושין רצונך אתה גואלן, שנאמר (שופטים ג, י) "ותהי עליו רוח אלקים וישפוט את ישראל [ויצא למלחמה]".