גבורות השם · פרק כ״ג, ד׳

והטוב נכלל בשני דברים; הטוב בעצמו, והמשך הטוב שיהיה נצחי*. והשם הראשון מאלו שני שמות (-ה-)מורה על הטוב שיקבלו שומרי התורה, ולפיכך נקרא "הר בשן", שכל מה שאוכלים בשניהם בשביל התורה. השם השני מורה על הנצחית שיש לישראל, ולפיכך נקרא ההר הזה "גבנונים", שנקי מכל מום כגבינה, ובעבור שהוא נקי ואין בו מום, ישראל שקבלו התורה אין בהם מום. ודבר שאין בו מום וחסרון הוא מקוים לנצח, שכל הפסד שמגיע אל דבר לא יגיע רק מפני מום וחסרון, אבל לדבר שאין לו מום יש לו קיום נצחי. נמצא שני שמות המורים על הטוב; האחד, הטוב שיקבלו. השני מורה על הנצחית. ואלו שני דברים נזכרים בתורה תמיד על מעלת התורה "למען ייטב לך" (דברים כב, ז), דזהו* הטובה שיקבלו, "והארכת ימים" (שם) הוא הנצחית. כי כאשר הטוב הוא נצחי הוא טוב בכל, כי אם אינו נצחי אין טובתו נחשב.