גבורות השם · פרק כ״ג, כ׳

ואמרו בפרק קמא דחגיגה (ה:), דאיכא בכיה קמיה, ומוקי לה התם בבתי בראי ליכא בכיה, ובבתי גואי איכא בכיה. ופירוש זה, כי בחורבן קבלו הנמצאים חסרון, מה שהיה חסר הבית הקדוש, וישראל בגלות, וכל זה חסרון בודאי. ולפיכך נמצא השם יתברך אל העולם כפי המקבל, דהיינו שלא בשלימות כבודו יתברך, וזהו הבכיה דאיכא קמיה. מכל מקום לא היה חסרון בעיקר צורת העולם, שהוא נוהג כמנהגו כאשר היה, אף כאשר חרב הבית, [ו]לא היה חסרון רק בדבר שאינו צורת העולם. והיינו דקאמר "בבתי בראי איכא שמחה", כי בתי בראי הוא צורת המציאות, כי צורת הדבר הוא מבחוץ לא מבפנים, ולפיכך בבתי בראי ליכא בכיה. "ובבתי גואי", רצה לומר דבר שאינו צורת המציאות, שם ימצא חסרון אחר החורבן, ואינו בשלימות, ושם ימצא אל הנמצאים שלא בשלימות כבודו. ועיקר דבר זה מבואר בספר באר הגולה, שם הארכנו, כי אין כאן מקום זה* כלל.