גבורות השם · פרק כ״ג, ט״ו

אבל בכל אלו דברים אין צד תמיה, שהרי בכתוב תמצא כזה; "ויתעצב אל לבו" (בראשית ו, ו), ונאמר (שופטים י, טז) "ותקצר נפשו בעמל ישראל", והרבה כיוצא בזה. לכך רז"ל לא הרחיקו כל אלו הדברים גם כן. וכל איש החכם ויבין דבר חכמה יוכל להבין כי אלו דברים אין בהם דבר זר. ודבר זה שאמר (שמו"ר ב, ה) שנגלה בסנה על שם (תהלים צא, טו) "עמו אנכי בצרה", אין דבר זה מה שיקשה, כי דברים אלו הם כפי אשר נמצא לנו. ואל יהא ספק, כי המקבלים אי אפשר להם לקבל עצם כבודו יתברך. שאף המלאכים אינם יודעים כבודו, מפני שעצם כבודו אין מציאות שיוכל לקבל אותו. ולפיכך המקבלים מקבלים לפי כחם, לפי ריחוק שלהם שהם רחוקים מן השם יתברך. וכמו שאין לך לומר כי העליונים והתחתונים* שוים, שהעליונים במה שהם עליונים מקבלים כבודו יתברך, ויותר כבודו עמהם, ממה שהוא בתחתונים. ולפיכך יאמר שהשם יתברך בוכה, וזה לפי המקבל, ובזמן מן הזמנים שנמצא מאתו הבכיה לפי המקבל. ואם שמצד אמתתו יתברך הכל הוד והכל שלימות, מכל מקום יאמר בזה לפי המקבל כמו שאמרנו. שכמו שיש הפרש בין המקבלים עצמם, שאין ספק שאין הכבוד והשלימות בתחתונים כמו בעליונים, וכך נוכל לומר (-שהנמצא-) [ש]בזמן מן הזמנים נמצא בכיה גמורה בתחתונים, שהוא הפך השלימות.