והוקשה לרז"ל (שמו"ר א, לד) בשביל שמת מלך מצרים היו נאנחים, אדרבה, בשביל שמת מלך מצרים ראוי היה להם שישמחו, למה "ויאנחו". ולכך פירשו שהיה מצורע. והרמב"ן (שמות ב, כג) פירש כאשר מת מלך מצרים נאנחו* מאוד, שהיו יראים שימלוך מלך חנף מרשיע מן הראשון, ולפיכך "ויאנחו", עד כאן. ואין דבריו נוחים, כי גזירותיו היו קשים* מאוד, ואיך אפשר לומר שהיו יראים שימלוך עליהם* מלך חנף מרשיע יותר ממה שהיה פרעה. ועיין לקמן בהגדה (פנ"ד) שם הארכנו בענין הזה, ובמה שדרשו רז"ל על ענין זה, ואין* להכפיל הדברים.
גבורות השם · פרק כ״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.