מצות עשה מן התורה לספר ביציאת מצרים ליל הראשון של חג המצות. ומצוה זאת פירשה הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות חמץ ומצה (ה"א) שהיא 'מצות עשה מן התורה, דכתיב (שמות יג, ג) "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", כמו שנאמר (שמות כ, ח) "זכור את יום השבת לקדשו". ומנין [ש]בליל חמשה עשר, תלמוד לומר (שמות יג, ח) "והגדת לבנך ביום ההוא [לאמר] בעבור זה", בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן, אפילו חכמים גדולים, חייבין לספר ביציאת מצרים, שכל המאריך בדברים שהיו הרי זה משובח'. הרי שמפרש כי המצוה הזאת למדנו מדכתיב "זכור אשר יצאתם", שיזכיר יציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן, דומה למה שכתוב "זכור את יום השבת לקדשו", ושם פירושו זכור את היום לקדשו בשבת עצמו, כשהשבת נכנס, וכך יש לפרש "זכור את היום הזה", היינו בכניסת חג המצות יש לזכור את היום, כך הוא דעת הרמב"ם ז"ל.
גבורות השם · פרק ב׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.