גבורות השם · פרק י״ט, כ״א

ולפי שאמרו במדרש (ילקו"ש ח"א תתקיט) כי ירמיה דומה בנבואה למשה, ועליו נאמר (דברים יח, טו) "נביא אקים לך מקרבך כמוני"; זה התנבא ארבעים שנה, וזה התנבא ארבעים שנה. זה התנבא על יהודה וישראל, וזה התנבא על יהודה וישראל. וכמה דברים אשר הם שוים בו, כמו שמבואר במדרש. לפיכך אמרו בפרק קמא דבבא קמא (טז:), "כרו לי שוחה" (ירמיה כב, יח), רבי אלעזר אומר, שחשדוהו מזונה. רבי שמואל אמר, שחשדוהו מאשת איש. רצה לומר שירמיה התדמה למשה, שכמו שלא היה משה אדם פרטי מיוחד, כך לא היה ירמיה אדם פרטי מיוחד. וזה כמו שמשה מתנבא ליהודה וישראל, ומפני זה לא היה נחשב כמו שאר אדם פרטי. וכך ירמיה היה מתנבא לישראל ויהודה, לכך אינו כמו שאר אדם פרטי. וזהו שחשדוהו מזונה, רצה לומר כיון שאינו אדם פרטי מיוחד, אין לו זיווג מיוחד, וזהו החשד מזונה, כמו שחשדו את משה. רק בשביל שמשה היה שקול נגד כלל ישראל (מכילתא שמות יח, א), לכך כל אחד חשד אותו מאשתו. אבל ירמיה אינו שקול נגד כל ישראל, רק שאינו כמו שאר אדם פרטי מיוחד, ולכך אין לו זיווג פרטי מיוחד, וזהו החשד מזונה. כי לאדם פרטי מיוחד יש לו זיווג מיוחד, אבל לאדם שאינו כמו שאר אדם פרטי מיוחד, אין לו זיווג מיוחד, וזהו זיווג של זנות. ולמאן דאמר שחשדו אותו* באשת איש, דעתו כי הזונה אפשר ליחד אותה בזיווג. והיו אומרים כי לירמיה אין שייך לו זיווג כלל, ולפיכך סבר שחשדו אותו מאשת איש, כלומר שהזיווג שלו אין שייך בו יחוד כלל, וזהו זיווג מאשת איש, שאין שייך בו יחוד.