גבורות השם · פרק י״ט, י״ח

אמנם עיקר הפירוש שהיו אומרים כי יש למשה זיווג וחבור אל אשת איש, וזה כי השם יתברך הוא שמזווג ומסדר זיווגין, כמו שאמרו במדרש (ב"ר סח, ד). והוא יתברך מסדר בחכמתו לכל נמצא זיווג הראוי לו. ואמרו הם, חס ושלום, כי למשה אין זיווג פרטי אשר הוא ראוי, כי אם שזיווג שלו הוא אשת איש של כל אחד ואחד. וזה כי מפני שמשה הוא שקול נגד כל ישראל (מכילתא שמות יח, א), ואינו צורה פרטית. ואם היה צורה פרטית, בודאי היה לו חבור פרטי. אבל בשביל שמשה הוא צורה כללית, והוא שקול נגד כל ישראל, אמרו שאין לו זיווג פרטי, וזיווג שלו לאשת איש של כל אחד ואחד. ולכך כל אחד ואחד חשדו למשה מאשתו, שהיה חושב כי חבור של משה הוא אל אשתו של כל אחד ואחד, כי הוא מתחבר לכלם. ולא אמרו שבא על אשת איש, אלא אמרו כל אדם בסדר מציאותו יש לו זיווג הראוי, והזיווג שהוא לפי מציאות משה הוא אשת איש של כל אחד ואחד.