"ותצפנהו שלשה ירחים" (שמות ב, ב), ובגמרא (סוטה יב.) "ותצפנהו שלשה ירחים", דלא מנו לה [מצריים] אלא משעה דאהדרה, והות מעברה ביה* תלתא ירחא מעיקרא. "ולא יכלה עוד הצפינו" (שמות ב, ג), ואמאי, תצפינו ותיזל. אלא כל היכא דשמעי מצראי דמתילד ינוקא, ממטו ינוקא להתם כי היכי דלשמע לקלייהו, וגעי בהדייהו, דכתיב (שיה"ש ב, טו) "אחזו לנו שועלים קטנים מחבלים כרמים", עד כאן. ואל יהא דבר זה קל בעיניך, כי דבר שהוא נסתר ונכנס בגדר הסוד, אין סופו להיות נגלה. אבל דבר שאין בו סתר, כגון זה שאפשר להיות נודע מצפוניהם על ידי קטנים של מצריים, לא היה הדבר נכנס בגדר הסוד, והיה נגלה לגמרי מעצמו, אף שלא על ידי קטנים. ומכל מקום הקטנים הם גורמים.
גבורות השם · פרק י״ז, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.