פירוש, לדעת רבי מאיר "טוב" שמו, בא לומר כי משה בעת תולדתו היה טוב, וזה נאמר על שהיה מציאות טוב גמור, ולא כמו שאר נבראים שאין מעלתם הטוב הגמור. ולדעת רבי יודא*, "טוביה" שמו. פירוש, שהיה דבק במשה טוב שהוא ענין אלקי, לכך נקרא "טוביה". פירוש, שהיה מתחבר שם י"ה בטוב של משה, עד שנקרא בשם "טוביה", ודבר זה מה שהיה משותף בשמו שם י"ה, שהטוב שלו ענין אלקי. וזה ההפרש שיש בין "טוב" ובין "טוביה", כי "טוב" רצה לומר שעצם שלו טוב, ואילו "טוביה" מעלה יתירה, שהטוב ענין אלקי דבק בו עד* שנשתתף בו שם י"ה, והבן דברים אלו מאוד.
גבורות השם · פרק י״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.