גבורות השם · פרק ט״ז, ג׳

ודרשו (סוטה יב.) שהושיבה* באפריון וכו'. ויש לתמוה, מה בא לאשמועינן בזה שהושיבה באפריון ועשה מעשה לקוחים. אמנם דבר זה ענין עמוק, כי היה דבר זה לעשות לקוחים חדשים, מפני שחזרה להיות נערה, כדמפרש*. והיה ראוי שיהיו עושים מעשה לקוחים חדשים, כמו שחזרה להיות נערה, וענין זה נפלא מאוד. וכאשר תשכיל תבין חזרת נעוריה שהיה ליוכבד, כי כאשר ילדה את משה רבינו עליו השלום, שהיה על כל בני אדם במעלה, כדכתיב (דברים לד, י) "לא קם נביא כמשה עוד". ומעלת משה הוא מעולם העליון, אשר ממנו מתחדש הכל. לכך כאשר לקחה, היה כאן לקוחים חדשים, וחזרה להיות נערה, שהיה מתחדש הכל בכח אותו מעלה העליונה, שממנה מתחדש הכל. וזה מודיע לנו מעלת משה רבינו עליו השלום, כי נשמתו היה קודש קדשים, נאצל מן המעלה הרמה והנשאה העליונה, אשר היא חדוש העולם. ולכך כאשר הוליד[ה] את משה, חזרה להיות נערה בודאי, והבן* זה.