"אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה" (שמות א, טו), רב ושמואל (סוטה יא:), חד אמר, זו אשה ובתה. וחד אמר, זו כלה וחמותה. ונראה לכך לא הזכיר אותם בשמם לומר "אשר שם האחת יוכבד", מפני שלא תמצא שם "יוכבד" קודם לידת משה. והיינו שלא תאמר כי נולד משה מצד עמרם ויוכבד, שהם בני אדם פרטים. שדבר זה אינו, כי לפי מעלת משה ומדריגתו, שהיה משה נבדל מכל אדם על פני האדמה, כאשר ידוע ממדריגת משה. ואם יאמר הכתוב כי משה נולד מעמרם ויוכבד, בני אדם פרטיים, לא היה משה נבדל מכל אדם, שהרי הוא מתיחס אל אביו במה שהוא פרטי זה, וכל פרטי הוא חלק. ולפיכך כתוב (שמות ב, א) "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי", ולא נזכר בלידתו שם אביו בפרט, שלא היה לו התיחסות אל אדם פרטי זה כלל, רק אל "איש" בסתם. וזהו מדריגה יותר משאילו היה לו יחוס אל אדם פרטי, שהוא פרטי זה. ודוקא קודם לידתו, שרצונו לומר שתולדות משה לא בא מכח אדם פרטי, שהוא פרטי זה, שאז היה משה מתיחס לפרטי, ולא היה משה נבדל מכל אדם, כי הפרטי הוא חלק. וכאשר היה היחוס לאביו מצד שהוא "איש" בלבד, אין לו התיחסות לשום פרטי זה, והוא נבדל כאשר ראוי למעלת משה. ודבר זה דבר מופלא מאוד, ועוד יתבאר לקמן בפרק שאחר זה.
גבורות השם · פרק ט״ו, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.