ויש לתמוה, למה ילדו ששה דוקא, לא פחות ולא יותר. וכן למאן דאמר י"ב*, וכן למאן דאמר ששים, טעמא מאי. שלא נוכל לומר שדבר זה במקרה שהיו* יולדות כך בלי סבה, כי סבה המקרית אינה תמידית, ודבר זה תמיד היה. ויש לפרש, כי כתוב (שמות א, יב) "כאשר יענו כן ירבה וכן יפרוץ". ולפי שהיו מענין אותם ששה ימים רצופים בלי שום הפסק, ובשבת היו נחים, כדאיתא במדרש שבא משה לפני פרעה ואמר, וכי אפשר לבני אדם שיעשו מלאכה תמיד בלי הפסק ולא יהיה להם מרגוע בינתים. אמר לו, לך בחר לך יום אחד שלא יהיו עושים בו מלאכה, ובחר משה ביום השבת. וכיון שנתן הקב"ה שבת על ידו, אז שמח במתנת חלקו שבחר לחלקו יום השבת במצרים, וזהו שתקנו "ישמח משה במתנת חלקו", עד כאן. ואם כן לא עשו מלאכה רק ששה ימים. ואף על גב שבזה הזמן לא נולד משה עדיין, מכל מקום כיון שלא יהיו עומדים ישראל ז' ימים בענוי, רק ששה ימים, לא היה נחשב רק לששה. ולפיכך נגד העינוי פרו ורבו ששה בכרס אחד בלי הפסק, כמו שהיו עושים מלאכה ששה ימים.
גבורות השם · פרק י״ב, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.