ולפיכך רמז יוסף דבר המכירה ליעקב אביו, שלא יעניש* את בניו על שמכרוהו, שהיא גזירה מן השמים, כדי שירדו מצרים. והיינו דכתיב (בראשית מה, כג) "ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון לאביו וגו'", ומדכתיב "ולאביו שלח כזאת", ופירושו כמנין הזה. משמע דמדקדק הכתוב על המנין הזה, ומאי שנא מנין עשרה ממנין אחר. ואם לא שהיה הכתוב מדקדק על המנין, הוי למכתב "ולאביו שלח עשרה חמורים וגו'", למה הוצרך למכתב "כזאת". אלא בא לומר כי החשבון הזה דווקא שלח, וקשיא, מאי טעם לחשבון הזה. רק שהיה מכוון יוסף להראות לאביו שהשבטים אשר מכרו אותו, לא היו למכירתו רק כמו החמור שהוא נושא משא, ואינו יודע תכלית משא הזה שהוא נושא, כך השבטים היו פועלים המכירה הזאת, ולא היו יודעים מה הם עושים, כי לא היו עושים רק מה שגזר עליהם הקב"ה. כמו החמור הזה שנושא משא ששם עליו האדם שהוא אדון לו, והוא פועל, ואינו יודע תכלית פעולתו. כך היה נגזר מן הקב"ה שירדו מצרים, ועל ידי המכירה ירדו מצרים. נמצא שהיו פועלים ולא ידעו מה הם עושים, כי לא ידעו שהיו גומרים הירידה. ואף על גב שהם היו מכוונים למכור אותו בשביל שנאתו (בראשית לז, ד-ה), מכל מקום עיקר הפעל הזה שיֵרד יעקב למצרים, כמו שיתבאר. ולפיכך שלח "עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים", רמז כי על ידי השבטים שהיו חמורים בענין המכירה, שעשו ולא ידעו מה עשו.
גבורות השם · פרק י׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.