גבורות השם · פרק י׳, ד׳

ומעכשיו תדע כי המתנגד לכח היחיד הוא מספר ארבעה, לטעם אשר אמרנו למעלה. ומפני כך נגזר על זרעו ארבע מאות שנה שיהיו גרים, כי זמן השיעבוד הוא מתיחס ומתדמה אל דבר שהוא מתנגד לאברהם. ומפני שהמתנגד לאברהם לעולם הוא מספר ארבע, לכך זמן המשך המתנגד ארבע מאות שנה. וכן נגזר על זרעו שיהיו בשיעבוד ארבע דורות, כי גירות בפני עצמו, שאין הגירות שום שיעבוד כלל, כמו שנבאר בפרק שלפני זה עיין שם. אבל השיעבוד היה מזמן שבאו למצרים, ושם היו ארבע דורות. שראוי שיהיה הזמן שיהיו ישראל משועבדים במצרים מתדמה ומתייחס אל דבר שהוא מתנגד תמיד לאברהם וזרעו, שהם אחד בעולם. והדבר שהוא מתנגד לדבר שהוא עיקר ואחד הוא מספר ארבע, כי הצדדים שהם ארבע, הם מתנגדים לאברהם שהוא העיקר. ולכך היה הגירות ארבע מאות שנה, והשיעבוד ארבע דורות, שיהיה נמסר זרעו של אברהם ביד המתנגד. ועיין לקמן שם הוא יותר מבואר באריכות למה היה השיעבוד ד' מאות שנה.