גבורות השם · פרק א׳, ו׳

והכי מוכח שכל מקום שאין כוונתו לספר בשבחו שאין אסור, דהא קאמר (ברכות לג:) "השתא הני תלת אי לאו דאמרינהו משה וכו'", והשתא יקשה*, כיון שאסור לספר בשבחו של מקום, תקשה לך למה אמר משה שבחו של מקום (דברים י, יז) "האל הגדול הגבור והנורא", והרי אסור לספר בשבחו. אבל משה לא היה כוונתו לספר בשבחו, רק היה כוונתו לומר לישראל שיהיו יראים מפני השם יתברך, כי הוא "אל הגדול הגבור וגו'", ובשביל אלו השלשה דברים "הגדול הגבור והנורא" יש להם להיות יראים מפניו, כל שכן שיש לו כל השבחים, ולפיכך הותר למשה לספר שבחים אלו. ובשביל זה היה מותר לאנשי כנסת [הגדולה] לתקן אותם בתפלה, שעתה אין נראה שבא לגמור שבחו של הקב"ה, אף על גב דבתפלה בא להזכיר שבחו, מכל מקום אין נראה לומר שבא לספר כולם, כיון דנקט בתפלה לישנא דקרא.