שמונה פרקים · פרק ה׳, ו׳

וכשישים האדם כונתו אל זה הענין, יבטל מפעולותיו ויחסר ממאמריו הרבה מאד. כי מי שיכון אל זה הענין - לא יתעורר לפתח הכתלים בזהב, או לעשות ריקום זהב בבגדיו הנאים. האלהים, אם לא יכון בזה להרחיב נפשו כדי שתבריא וירחיק ממנה חוליה, עד שתהיה בהירה זכה לקבל החכמות. והוא אמרם, ז"ל: "דירה נאה, ואשה נאה, ומטה מוצעת לתלמידי חכמים". כי הנפש תלאה ותעכר המחשבה בהתמדת עיון הדברים העכורים, כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש, ואז ישוב למזגו השוה - כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים בעיון לפתוחים ולענינים הנאים, עד שתסור ממנה הלאות. כמו שאמרו: "כי הוו חלשי רבנן מגרסיהו הוו אמרי מלתא דבדיחותא". ויחשוב שעל זה הצד - לא יהיו אלה רעות ולא מעשה הבל, ר"ל: עשית הפתוחים והציורים בבנינים ובכלים ובבגדים.