וְהִנֵּה בְּסוֹף מַסֶּכֶת יוֹמָא (פז.) אִיתָא, אָמַר ר׳ יִצְחָק: כָּל הַמַּקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו א-ג) "בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ וגו׳ [נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִֽיךָ, עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְֽהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס] וּרְהַב רֵעֶיךָ" - הַרְבֵּה עָלָיו רֵעִים. וְאָמַר רַב חִסְדָּא, וְצָרִיךְ לְפַיְּסוֹ בְּשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ בְּנֵי אָדָם , שֶׁנֶּאֱמַר "יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וגו׳" (איוב לג כז).
דרוש חדושי הלבנה · פרק ה׳, נ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש חדושי הלבנה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.