וּמְיֻשָּׁב גַּם כֵּן בְּבֵאוּרִי הַזֶּה, עַל שֶׁאָמַר "לְכִי". וְכֵן נַמִּי, מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְמַעֲטָה עֲדַיִן כְּשֶׁאָמְרָה "הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי דָּבָר הָגוּן וכו'", וּמִכְּלָל הַפִּיּוּסִים נַמִּי מַשְׁמַע, שֶׁיָּפֶה טָעֲנָה. לָמָּה לֹא חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִגְּזֵרָתוֹ שֶׁעָלֶיהָ "לְכִי וּמַעֲטִי כו׳"? שֶׁהֲרֵי אָמַרְנוּ שֶׁתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה לִמְכֻוָּן הַהַקְטָנָה הָיְתָה מֵעִקָּרָא. אֶלָּא אִם כֵּן תִּפּוֹל הַשְּׁאֵלָה יוֹתֵר חֲזָקָה, עַל מָה בָּאוּ הַפִּיּוּסִים, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנַת הַבְּרִיאָה מִתְּחִלָּה כָּךְ הָיְתָה. וְלָזֶה אוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהֲרֵי גַּם הִקְשֵׁיתִי לִשְׁאוֹל, שֶׁאִם לֹא תִתְמַעֵט תֶּהְדַּר הַתֵּימָא לְדוּכְתָּא "אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים כו׳". אֶלָּא שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא טָעֲנָה עַכְשָׁו שֶׁלֹּא חָזְרָה לוֹ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לְפִי מַה שֶּׁאָמַרְנוּ שֶׁתֵּבַת "לְכִי" הֶכְרֵחִי לוֹמַר כֵּן שֶׁעַל יְדֵי הַמַּהֲלָךְ תִּתְמַעֵט. אִם כֵּן, נוֹלְדָה קֻשְׁיָא אַחֶרֶת, שֶׁהִיא גַּם הִיא בְּמֶשֶׁךְ דְּבָרֶיהָ הָיָה לָהּ לוֹמַר "אֵלֵךְ וַאֲמַעֵט כו׳". אֶלָּא כָּךְ טָעֲנָה, "הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי כו' אֲמַעֵט כו'", כְּלוֹמַר, אַחַת דִּבַּרְתִּי וּשְׁתַּיִם שָׁמַעְתִּי, וְהוּא שֶׁאֵלֵךְ מִמְּקוֹמִי וְגַם אֶתְמַעֵט. וְלָזֶה אָמְרָה "וְכִי לֹא סַגִּי בַּחֲדָא, שֶׁאֵלֵךְ אֲבָל לֹא אֶתְמַעֵט", שֶׁהֲרֵי לֹא יִהְיֶה עוֹד שְׁנֵי מְלָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד, אֶלָּא יִהְיֶה כְּעֵין שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צח:) קֵיסָר וּפְלַג קֵיסָר , מִפְּנֵי שִׁנּוּי הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁזּוֹ, רוֹצֶה לוֹמַר הַחַמָּה, כַּמָּה מַעֲלוֹת גְּבוֹהוֹת מֵהַיָּרֵחַ כַּנִּזְכָּר לְמַעְלָה. וְאִם כֵּן, מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם הַשִּׁנּוּי, וְאֵינָם עוֹד שְׁנֵי מְלָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד. וְתָלְתָה הַדָּבָר בְּמַה שֶּׁאָמְרָה דָּבָר הָגוּן. וּכְלוֹמַר, שֶׁמִּפְּנֵי כֵּן לֹא יָאוּת שֶׁתִּהְיֶה נִלְקֵית בִּשְׁתַּיִם, שֶׁתֵּלֵךְ מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ לְמָקוֹם נָמוּךְ וְשֶׁגַּם תִּתְמַעֵט עַל יְדֵי כֵן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּצַּד הַקִּטְרוּג רְאוּיָה שֶׁתִּהְיֶה נִלְקֵית, כִּי לְמַחֲשַׁבְתָּהּ לְרָעַת הַחַמָּה הָיְתָה. מִכָּל מָקוֹם, הוֹאִיל וְעַל כָּל פָּנִים הַדִּבּוּר מִצַּד עַצְמוֹ הָיָה הָגוּן, רְאוּיָה הִיא, אִם כֵּן, לְשֶׁתְּרֻחַם וְלֹא תִלְקֶה בִּשְׁתַּיִם.
דרוש חדושי הלבנה · פרק ה׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש חדושי הלבנה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
