ואם השלישי, כי מקום הצדיק ראוי היות תחת הכסא כבוד, מפני שהצדיק מקבל עליו עול מלכותו יתברך ביותר, בשגם הוא כובש את יצרו, ומקבל עליו עול מלכות שמים. ונקראו הצדיקים (תהלים קג, כ) "גבורי כח עושי דברו", כדאיתא במדרש. ולכך מלכותו יתברך בפרטית על הצדיקים, המקיימים גזירותיו, וכובשים את יצרם, ומבטלים רצונם מפני רצונו יתברך, עד שיתכן להתייחד מקומם תחת כסא הכבוד. כי הכסא הוא המלכות בעצם, כנאמר (בראשית מא, מ) "רק הכסא אגדל ממך", והם תחת כסא מלכותו יתברך. ונקרא הוא יתברך (ישעיה מד, ו) "מלך ישראל", הכל בשביל שהם מקיימים גזירת מלכותו יתברך. אף גם זאת בהיותם מוטבעים ביצר הרע השוכן בקרבם, מכל מקום כובשים את יצרם ומקיימים גזירותיו. אבל המלאך שאין בו יצר הרע (רש"י בראשית יח, ה), לא שייך בו דבר זה, כמו שנתבאר זה ביותר במקום אחר.
דרוש על התורה · פרק ד׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.