והנה מקשים בפסוק הזה, וכי בביאת בן דוד יסור שבט מיהודה עד שיאמר (בראשית מט, י) "לא יסור וגו' עד כי יבא", והלא הוא יהיה מיהודה. והמתנגדים מפקפקים עוד לומר, והלא כבר סר שבט מיהודה והממשלה כלה. התשובה בזה, כי אילו נכתב "לא תסור ממשלה", היה מקום לדבריהם, אבל לשון "שבט" הוא מה שיש ביד מי כח מוכן למשול בזולתו, שההכנה שבכח נקראת "שבט", ולא הממשלה בפעל. ולא בא אלא לומר שאינו כשאר בן אדם אשר אין בו הכנה כלל. ומכת השבט היא לפי כח האדם שבידו השבט; שאם הוא בעל כח, מכה ביותר, ומושל על הכל. ואם הוא אדם חלוש, אין לו כח להכות כלל, ולפעמים אף להרים ידו לא יוכל, ואף על פי כן השבט בידו להכנה אל ממשלה. לכן אין קשיא כלל מה שאין עתה הממשלה ליהודה, כי לא הבטיחו עליה כלל, רק על ההכנה שלא תוסר מאתו.
דרוש על התורה · פרק ל״א, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.