דרוש על התורה · פרק ל״א, ב׳

אכן ביאור הדבר, כי בג' זמנים היה העולם חסר דעת וחכמה, כחמור הזה הניעור וריק. כי כאשר היה אברהם, היה כל העולם כלו חשוך בלא אור השכל כלל, שלא הכירו אף את בוראם, ואברהם הקריא שמו בפי הבריות. ולכך כתיב אצלו (בראשית כב, ג) "ויחבוש את חמורו", כי העולם היה בימיו כחמור, שאינו יודע רק אבוס בעליו, והרוכב עליו מנהיגו. וכן משה שהוריד התורה לעולם, מה שהיה קודם לזה ריק ממנה, כמו החמור, כתיב אצלו (שמות ד, כ) "וירכיבם על החמור". ועם שהוריד התורה לעולם, יש היו יודעים בה, ויש שלא היו יודעים בה, והיודעים ההם מעוטא דמיעוטא, וגם מהמעוט ההוא נשתכחה, עד שהעולם בזמננו זה כחמור גמור. ולעתיד כשיבא בן דוד במהרה בימינו, נאמר בו (ישעיה יא, ט) "כי מלאה הארץ דעה וגו' כמים לים מכסים", ולא יהיה לה* עוד הסרה כלל, כדכתיב (ירמיה לא, לב) "ועל לבם אכתבנה", לפיכך כתוב אצלו (זכריה ט, ט) "עני ורוכב על החמור". וזהו שאמר הוא החמור שרכב עליו אברהם*, הוא החמור שעתיד לרכוב עליו מלך המשיח, כי בכלם הרכיבה על החמור היא הנהגת העולם, שיהיה באותו זמן חסר דעת וחכמה לגמרי כחמור, הרי שהחמור אחד הוא.