ואמר "ותינוק יונק משדי אמו", כי במשמר הג' יש עוד סימן שני, מה שלא תמצא בשאר משמרות. וזה כי במשמר הג' שהוא קרוב אל היום, שהוא סימן הגאולה, כמו שהלילה סימן לגלות, לכך כמו שבסוף משמר זה תינוק יונק משדי אמו, כך ישראל הנקראים "נער", כדכתיב (הושע יא, א) "כי נער ישראל ואהבהו". וכמו שהתינוק אין לו חכמה, כמורגל בפי החכמים לומר הלא דבר זה אף התינוקות יודעים, והוא יונק משדי אמו, כך אין לישראל בזה הזמן חכמה ודעת מעצמם, רק מה שיונקים מהנקראים אֵם לישראל, הם אשר לפניהם היו, שחברו הספרים שמתוכם מחפשים וממשמשים, כאשר ימשמש התינוק בשדי אמו למצוא יניקתו. אבל שיהיה להם דעת עצמם, זה אינו. ודבר זה הוא קרוב לאור היום, לכן מחלק המשמר הג' לשנים; אשה מספרת עם בעלה, ותינוק יונק משדי אמו. סימן הראשון, לאיכות התנהגות האומות עם ישראל בה. וסימן ב', להעדר התורה בה. ולומר כי כאשר העולם חשוך מן התורה, קרובה ההויה, והוא האור, וזהו* דבר בפני עצמו.
דרוש על התורה · פרק ל׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.