הספיקות במאמר הזה דומות למרובות, והנם; הא', מה שאמר הקב"ה "חזור להם תשובה", ולא החזיר להם תשובה בעצמו וכבודו יתברך. הב', מה ששינו המלאכים לשונם, תחלה לומר "מה לילוד אשה בינינו", ולא אמרו "מה לבשר ודם" כאמרם אחרי כן "אתה מבקש ליתנה לבשר ודם". ומהו המכוון בכנותם אותו דוקא "ילוד אשה" במקום הזה. הג', שאמר הוא יתברך "אחוז בכסא כבודי* וחזור להם תשובה", וכי חסרון יש חס ושלום בחקו שלא היה יכול להצילו באופן מהאופנים מה שהוא, עד כי צוהו לאחוז בכסא דוקא. הד', מתוך אומר המלאכים "חמדה גנוזה וכו'" מוכח כי ידעו התורה והכתוב בה, עד שמעצמם היה להם לידע כי לא להם מתייחסים הדברים, כתשובת משה שהשיב להם "איש איש על דגלו באותות" (עפ"י במדבר ב, ב), ולמה אם כן אמרו "תנה הודך על השמים". הה', מהו המכוון והכרח* פרישת זיו שכינה עליו והענן, שניהם, ולא הספיק אחד מהם. הו', אומרו "מיד הודו לו להקב"ה שנאמר 'ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ', ואילו 'תנה הודך על השמים' לא כתיב", וכי מה אדיר יש בתחתונים עד שאמרו "מה אדיר שמך בכל הארץ". הז', חמשה דברות ראשונות השיב להם כל דבור ודבור בפני עצמו, ואילו דברות אחרונות על מה שהשיב מהם השיב עליהם בכללם יחד. הח', מה שנעשו אוהבים למשה, דיו שלא ישנאוהו כבראשונה.
דרוש על התורה · פרק ג׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.