דרוש על התורה · פרק כ״ח, ח׳

אבל אנחנו בעלי עיורון השכל, רוצין לקנות התורה ועוזבין המשנה, מפני שבטבע האדם חפץ בתלמוד יותר, בשהוא* חדוד פלפול, ובפרט בנערותו הולך אחר שרירות לב, לכך עוזבין המשנה ורצים אחר התלמוד. ולכך ביארו חכמים עונשן בפרק חלק* (סנהדרין צט.) "כי דבר ה' בזה" (במדבר טו, לא), רבי נתן אומר, כל מי שאינו משגיח על משנה, עד כאן. והן הן מעשה הדור הזה, שאין אחד משגיח על המשנה, בחשבו כי לא יקרא "חכם" רק על ידי התלמוד, שהוא פלפול ומשא ומתן. ולב האדם נמשך אל זה, ומניחין המשנה. בודאי על זה נאמר "כי דבר ה' בזה", כי "דבר ה'" הוא הנאמר על גוף המצוה, הוא הנשנה במשנה. וזה כי אין למודו אלא בשביל החכמה, שכל אדם מבקש להתחכם בטבע, ואינו מבקש לדעת המצות בעצמם. ואילו היה האדם מבלה כל ימיו בתלמוד, היה זה יציאה מדרך החכמים ומדרך הישר די והותר כנזכר. אלא שגם זה איננו שוה להם, עד שמבלים ימיהם בהבליהם האלו, ויכנוהו פלפול חדודיי.