דרוש על התורה · פרק כ״ח, י״ג

ועוד יש בזה דבר חכמה, שכשחוזר על תלמודו הוא מתחכם ונעשה חריף. שכן אמרו במדרש (ילקו"ש ח"ב רמז תתקיט), "כי לא רבים יחכמו" (איוב לב, ט), אמר אליהוא לחביריו של איוב, לא כל מי שעוסק בתורה מתחכם, אלא (שם פסוק ח) "אכן רוח היא באנוש", שנותן בו הקב"ה רוח כדי שיהיה רגיל בתלמודו, עד כאן. הרי לך כי החוזר על תלמודו ורגיל אצלו*, הוא מתחכם. וזהו שאמר כאן כי הלומד ואינו חוזר על תלמודו, דומה למי שזורע ואינו קוצר. כי הזריעה היא באדמה החמרית, כך כאשר האדם מקבל השכל, הרי גוף חומרי יקבלנו, ואם כן השכל יחובר אל הגשמי, ואינו שכלי גמור. וידמה בזה לזורע ואינו קוצר להפריד ולהבדיל הזריעה מהחומרי. אבל כשחוזר על למודו, הרי יתחכם על ידי ההרגל, אם כן בזה יבדיל השכל מהגשם, ויעשנו שכל גמור ונבדל לגמרי, בדמיון תבואה הנקצרת מן האדמה החומרית, עד שאין לה חבור בה עוד. כי כל עוד שיותר חוזר על תלמודו, נעשה הלמוד יותר שכלי ונבדל מהגוף בהתחכמו.