הלא יש לפקפק, מה צורך לומר "מפי אדון כל המעשים", ומה ענין לשון זה לכאן. אלא שבא לומר שאל יקשה לך מכיון שאינם הלכה, איך נתנו מרועה אחד, ומה לנו ולהם. על זה אמר שהם "מפי אדון כל המעשים". רצה לומר כמו שרבוי המעשים הם מאתו יתברך, ככל הנבראים, שעם שהם מחולקים ומהם הפכיים לגמרי, עם כל זה כלם מן השם יתברך שהוא אחד, וכלם יש בהם האמת מצד. כמו שאנו אומרים (סנהדרין מב.) "פועל אמת שפעולתו אמת". כי המים בבחינת מה שנבראו עליו הם אמת, וכן האש שהוא הפכם, בבחינתו אשר הוא נברא עליו גם הוא אמת. ככה רבוי הדעות בעצמם הם כלם מאתו יתברך, ואף אם הם* הפכיות, מכל מקום כל אחת יש לה בחינה אמתית מצד, כמו שיבא עדות וראיה ברורה במשל ודמיון.
דרוש על התורה · פרק כ״ז, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.