ובמדרש (פסיקתא דרב כהנא יב, יא, וילקו"ש ח"א רמז רעג), "ומשה עלה אל האלקים" (שמות יט, ג), משל למלך שמשיא את בתו, [ו]קבע קרטיסין [פירוש נימוסי מלוכה]; בני רומי לא יחתון לסוריא, ובני סוריא לא יסקון לרומי. כיון שהשיא את בתו, התיר [קרטיסין]. כך עד שלא ניתנה תורה, (תהלים קטו, טז) "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". משניתנה תורה, "ומשה עלה אל האלקים", (שמות יט, כ) "וירד ה' על הר סיני", עד כאן. רצה* לומר שהתורה היא הגורמת חבור בין עליונים ותחתונים, באשר היא מן העליונים, וקבלוה התחתונים, שהוא החבור שיש לעליונים ותחתונים כאילו הם אחד לגמרי. ולכך אמרו כי קודם שנתן השם יתברך התורה לישראל, היו "השמים שמים לה' וגו'", והיה הבדל ורוחק מופלג ביניהם. אמנם משעת מתן תורה נתחברו, והיה העולם אחד.
דרוש על התורה · פרק כ׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.