דרשת שבת הגדול · פרק ל״ב, ב׳

כמו שאמר איוב (כח, א-ג) "כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו, ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה, קץ שם לחשך וגו'". זכר ארבעה מיני מתכות שהם; זהב, וכסף, נחושת, וברזל, אשר נמשלים אליהם* ד' מלכיות, כמו שראה דניאל את ארבע מלכיות; מלכות בבל המשיל אל הזהב, מלכות מדי לכסף, מלכות יון לנחושת, מלכות רביעית לברזל. והכתוב הזה נסמך אל מה שזכר לפניו (איוב פרק כז), כי כל הדברים אף כי יש הצלחה לאדם רשע אינו דבר נחשב. כמו שאמר לפני זה (איוב כז, יג) "זה חלק אדם רשע עם אל ונחלת עריצים וגו'", עד (שם פסוק כג) "ישפוק עלימו כפימו וגו'". ואחר כך מתחיל איוב לספר אף אם רואה מושלן של ארבע מלכיות, אשר הם נמשלים בארבעה מיני מתכות, כמו כן הוא דבר בטל* ונפסד בסוף. ואל ישאל אדם למה לא נזכרו כסדר שהיו, כי סדר זה ידוע למבינים. ואמר כי חשיבותם אינו דבר נצחי, "כי יש לכסף מוצא", רצה לומר כי יש לכסף התחלה, כי מתחלה לא היה לו אותו חשיבות, וקבל החשיבות. כי כאשר מתיכין העפר ונעשה כסף, אין זה בריאה נחשב כלל, רק כי יש לו מוצא. וכן כל מיני מתכות, שאל כל אחד יש לו מוצא שממנו בא, כי לכך קורין אותו "מתכת", שנתך ונזדכך העפר עד שנעשה הן כסף, הן זהב, הן ברזל, הן נחושת. וכמו שאמר (איוב כח, א) "כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו", רצה לומר שהוא מתיך הדבר שממנו הזהב, עד שנעשה זהב. והזהב בפרט נחשב כמו עפר לענין כסוי הדם (חולין פח:), שנאמר (איוב כח, ו) "ועפרות זהב לו". וכן ה"ברזל מעפר יוקח" (איוב כח, ב), וכן הנחושת. הרי כל אלו הארבעה דברים אין ההויה שלהם בריאה חדשה. וכך ענין המלכיות*, שקודם היו עם אחד, רק שקבלו המלכיות והחשיבות. כמו מי שמתיך העפר ונעשה ברזל, וכן הכסף וכן הזהב, ודבר זה אינו נחשב בריאה חדשה*, רק שנעשה דבר חשוב יותר. כך הם המלכיות, מתחילה* היו עם אחד, וקבלו החשיבות.