דרשת שבת הגדול · פרק כ״א, ז׳

ומזה הטעם גם כן היה עשירית זה מחצה בבוקר ומחצה בערב, כי אהרן היה נחשב, בשביל שהיה עשירי והיה קודש, התחלת העולם הגשמי. וכאשר תמנה המאמרות שבהם נברא העולם מלמטה למעלה, הנה מאמר (בראשית א, א) "בראשית ברא אלקים", שהוא גם כן מאמר (ר"ה לב.), הוא עשירי, והוא התחלת העולם, והתחלה זאת נחשב בכחו הכל, שהרי במאמר הזה נבראו* שמים וארץ, ודבר זה הוא הכל, שכן כל התחלה בה הכל. ולפיכך קדושת אהרן, שהוא מגיע עד התחלת העולם בכח קדושתו, [הוא] הכל, ולכך יש להקריב מחצה בבקר ומחצה בערב. וזה שאמר במדרש בפרשה הזאת (ויק"ר ח, ד) שכל שמקריבה נחשב כאילו הקריב מסוף העולם עד סופו. שהרי לכך מקריב מחצית בבקר ומחצית בערב, בשביל שצריך שיהיה הקרבן הזה נגד ההתחלה של עולם, שהוא התחלה אל הכל. ולכך נחשב כאילו הקריב מנחה מן הבוקר עד הערב, כדכתיב (תהלים קיג, ג) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". ודבר זה הוא ידוע למביני מדע.