דרשת שבת הגדול · פרק ט״ו, ד׳

וזה שהיתה* גם כן המצוה (שמות יב, כב) "ולקחתם אגודת אזוב וגו'". וקשה, למה היתה המצוה הזאת על ידי אגודת אזוב. ועוד קשה, בפרשה הקודמת שצוה השם יתברך את משה על מצות הפסח, ולא נאמר בפרשה הקודמת אגודת אזוב, ולא מן הדם אשר בסף. ועוד, בפרשה ראשונה כתיב (שם פסוק ז) "ונתנו על שתי המזוזות", ואילו בפרשה שניה כתיב (שם פסוק כב) "והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות". אבל מפני כי הכונה בזה שכל ענין ישראל שהם שפלים בין האומות, וראוים להתרומם על ידי אברהם יצחק ויעקב, שהשם יתברך אלקיהם. ולפיכך כתיב (שם פסוק כב) ולקחו מן הדם אשר בסף, ורש"י ז"ל פירש (שם) כי הסף הוא כלי, כמו (שמות כד, ו) "וישם באגנות". וכן תרגם אונקלוס. אבל במכילתא (שמות יב, כב) אמר רבי ישמעאל, אין סף אלא אסקופת הבית. ואמר במכילתא (שם) שהיה חופר גומא באסקופת הבית, ושם נתן הדם. וישראל הם דומים לאסקופת הבית, שהכל דורסין עליה, כך ישראל בגלות הם דומים לאסקופה. והאסקופה יש לה שני פנים; כאשר לא תצרף אותה אל המזוזות ואל המשקוף, הנה היא אסקופה נדרסת. ואם תצרף אותה אל המשקוף ואל המזוזות, היא מתחברת עם המשקוף ועם המזוזות, והיא עמהם צורת הפתח, אשר נכנסין שם בני אדם דרך הפתח. והפתח הוא עיקר הבית וצורת הבית, שאם אין פתח אין כלום. ואפילו לרבי עקיבא שאמר (מכילתא שמות יב, כב) כי הכלי נקרא "סף", מדמה ישראל לאגן, כי נקראו "כנסת ישראל", כי הכלי כונס הכל בתוכו. וגם הכלי עומד למטה, שהרי כתיב "והגעתם", משמע הגעה למעלה.