עקידת יצחק · פרק צ״ח, כ״ג

ובמדרש (דב"ר פ' ראה) למה אין מפסיקין בקללות א"ר יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר הב"ה אני כתבתי על בכורי עמו אנכי בצרה אין שורת הדין שיהו בני מתקללין ואני מתברך כיצד אם יקראו התוכחות קריות הרבה אין קורא וקורא שאינו מברך לפניה ולאחריה שני פעמים אלא אחד קורא את כלן יראה שאע"פ שהאריך בזכרונם יותר מדאי אין נחת רוח לפניו בשיעמדו בהם ושיתברך מפיהם על רעותיהם אבל הכוונה כדי שיגיעו להם היותר מעט שאפשר. והנה לפי שכל הדברים האלה מהכריתות הם סובבים על שהוא יתעלה אשר יש לו ההשגחה והיכלת בהטיב להם כנגד טבעו של עולם ולספק כל מיני צרכיהם ולהרחיק כל מעיקיהם כי באלו הענינים סובבים הברכות והקללות כלן הנה קרא אותם בלשון ריצוי ופיוס והראה להם אמתת זה הענין. ואמר ולא נתן יי' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום כי עד היום ההוא מצד מה שראו אותו בחוש אמר להם אתם ראיתם את כל אשר עשה יי' לעיניכם במצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה אשר הוציאך יי' אלהיך כן יעשה יי' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם אשר בהם נתברר לעיניכם בלי שום ספק כל מה שאמרנו מזה הענין ואמר ולא נתן יי' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה כי עד היום ההוא אשר עשה יי' ככה לעיניהם לא השלים מדע לבם והרגש חושיהם באותו שלימות המחוייב להם כי בראשונה כבר היו חסרי הדעת וההכרה כשאר העמים אשר לא ידעו ולא ראו. הוא מוכרח אצלי שלא יתכן שיאמר כן על היום ההוא אשר הוא בו בשנת הארבעים שהרי השם יתעלה כבר נתן ונתן ואם הם לא לקחו הי"לל ולא היה לכם לב לדעת וגו'. ועוד שחז"ל (במדבר רבה פ' י"ט) קראו אותם דור דעה ולא יתכן זה השם למי שלא היה להם לב לדעת ועינים לראות וכו'. ומ"מ נתבאר להם מדבריו היכלת האלהי ועוצם השגחתו בכל מה שיספר מה שהוליכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם מעליכם וגו'. לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני יי' אלהיכם הרי הזמנת הספוקים על צד היותר שלם שאפשר וכנגד המנהג הטבעי. והנה על הסרת המעיקין אמר ותבואו אל המקום הזה ויצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה ונכם ונקח את ארצם ונתנה לנחלה וגו'. והנה אחר שנתברר לכם כל זה למראית העין שימו עיניכם ולבכם על דברי ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם כי אין כוונת ייעודיו והגזמותיו לגזם ולאיים אתכם רק לעורר ולזרז למען תשכילו את אשר תעשון ובשער צ"א כתבתי פירוש נכבד על הכתוב הזה דרוש עליו. וגם יראה שכלל בכאן ד' דברים המטרידים והמונעים את האדם מהשגת שלמותו אשר זכרם המשורר במזמור כאיל תערוג והקרוב אליו כמו שיבא ביאורו בפרשת הקהל שער ק"ב ב"ה. ואחר שגמר ענין הדבור בעונשי העוברים דרך כלל והוא סילוק העריסין מצדם ומצדו יתעלה כמו שאמרנו נעתק אל הדבור כשיהיו העוברים חלקיים איש או אשה משפחה או שבט והוא מאתם נצבים עד הנסתרות ליי' אלהינו. אמנם משם ואילך ידבר במה שגמר המאמר באומרו לימים חזרה המטרונה והכשירה את עצמה וחזרה אותן שני עריסין אף המלך החזיר את שלו והוא מה שיראה אותו בפרשת והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך וגו'. כי שם נאמר והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך יי' אלהיך שמה ושבת עד יי' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך יי' אלהיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך יי' אלהיך ומשם יקחך. וזה השבת העריסין שלו ממש שהם החסד והרחמים ומה שאמר והותירך יי' אלהיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה. כי ישוב יי' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך הוא עצמו עצם סיום המאמר שיאמר אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשה של מטרונה שנאמר וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. וכבר נשלם יפה ענין המאמר הנכבד הזה והמשכו אמנם יהיה שלמות שני ענינים אלו השתי פרשיות שזכרנו הנה כפי מה שיתבאר כל אחד מהם בשער בפני עצמו בזה אחר זה ודי עתה למה שכוונוה בזה השער: