ואולם כל הספקות האלי הותרו במה שאמרנו ראשונה שהעצה המיוחדת בזה היא דוקא על האופן שאמר הכתוב כי תבא אל הארץ וגו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. ירצה הכוונה להם שלא לגרוע חקם במה שיאות להם בהשלמת יישובם מחוק הגוים אשר סביבותם העושים הענינים אשר יחייבם ההנהגה הטבעית פן יעדיפו הגוים ההמה בהם כאשר יהיו להם דבר עמהם ולא יצדקו במעשיהם להיות יד יי' עמהם לעזור ברב או במעט או פן יהיה מיעוט ההשתדלות חטא בהם כאשר אמרנו. ובבחינה הזאת אמרו חז"ל (סנהדרין כ':) שלשה מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להקים עליהם מלך וכו'. והנה לפי שהם אמרו ועתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים שיראה שלא כוונו מתועלת המלך רק בדבר המשפט לזה היה הדבר הקשה בעיניו שיראה שהם מואסים בו ובמשפטיו שהוא עצם מלאכתו להם הוא מה שביארו הכתוב באומרו וירע בעיני שמואל כי אמרו תנה לנו מלך לשפטנו:
עקידת יצחק · פרק צ״ה, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך עקידת יצחק, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.