עקידת יצחק · פרק צ׳, ח׳

ועתה ראה כמה יועילו הכללים האלה להטיב הזכרון בכלל המצות למי שידרוש אותם בכל לב ובכל נפש כדרוש מבוקשיו ומאוייו הזמניים אשר יכתוב עליה' כמה זכרונות ויציין עליהם כמה ציונין כי כן יוכל על מה שכתבנו הנה לגמור ולהשלים הענין כלו על דרך החלוק והרושם כמו שאמרנו ראשונ' איש כמתנת ידו ויד אלהיו הטובה אשר עליו. וכמה רמזו אל זה חז"ל במה שאמרו באותו מאמר שזכרנו ראשונה מהו שיקרא האדם את שמע ולא ישמיע אדם לאזניו. והית' התשובה כך שנו חכמים הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא (ברכות ט"ו.) שעם פשוטן של דברים על שמע האזן נאמר כי אחר שהפרש' הזאת היא נאמרת לנו כמו שנאמר שמע ישראל ראוי שנשמענה ונשמיענה לאזנינו כאשר נקרא אותם בשם אלהינו כי אינה כתפלה שאנו מדברים בה עם אלהינו והוא היודע אשר במורשי לבבנו. ולכן אמרו כל המגביה קולו הרי הוא מקטני אמנה (ברכות כ"ד.) כמו שכתבנו זה בשלימות כשדברנו על התפלה שער נ"ח. הנה הוא ראוי שנבין מהם כוונה זו והוא שלא יצאנו ידי חובתינו במה שאנחנו אנשי בעלי ברית אלהינו כי אם כשנשמיע לאזנינו הדברים שאנו מוציאים בפינו באופן שיהי' הענין שנכלל בו היותר מועיל והיותר מהנה שאיפשר בהסכים מחשבותינו אל תשוקת האנשים השלמים אשר חתרו להיות כל מעשה המצות נזכרים ונכללים בכללים קצרים כמו שזכרנו ראשונ'. ולא במקום זה בלבד חייב אדם להשמיע לאזנו כי גם בהרבה ממעשי התור' והמצוה והעבודה. ועל זה הזרוז נמשכו החכמים האחרונים בעלי המשנה כשאמרו אי זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם וכו' (אבות פ"ב). וחמשה תלמידים אשר היו לרבן יוחנן בן זכאי שנתקרבו לכלול אותם במעט מהסימנין (שם) כמו שאמר הנביא וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב׳:ד׳) אלא שהוא מבואר שכל עוד שיהיו הסימנים או הכללים יותר מועטים יהיה הזכרון אצלם יותר חזק אבל החלוף והחלוק יותר קשה ולזה ראוי לאיש הנלבב שיתחכם בזה בשיהיה משוה הטורח והקושי בענינים ההם כמו שנהגו תכמי התלמוד מסימניהם הידועים בסוגיות כי זה וכל אשר מימינו ימשך מכל איש אשר בו דעת ויראתיי':