עקידת יצחק · פרק פ״ט, ו׳

וזאת התורה (א) לפי שבתחלת הספר נתכוון לבאר את דברי התור' שנאמר הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר אלא שנזדמן לו לפי דרכו לתת הסבה למה שלא באו עד הנה אל המנוחה ואל הנחלה גם הודעתו שלא היה לקוצר השתדלותו והבטחתו על טוב התוחלת לעתיד כמו שבא בשערים הקודמים חזר עכשו לענין הראשון ואמר וזאת התורה אשר שם משה וגומר. אשר לזכירתה היתה מגמתו ראשונה אלה העדות והחקים וגומר. (א) ואמר בעבר הירדן בגיא מול בית פעור בארץ סיחון מלך האמורי אשר הכה משה וגומר ויירשו את ארצו וגומר. הכל כלפי מה שנזכר שם אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה וגו'. ושם כתב רש"י ז"ל בשם המדרש תועלת זכרון זה. ועל עצם זה הענין נאמר ויקרא משה אל כל בני ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים וגו'. וכנגד מה שנאמר שם יי' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם וגו' אמר בכאן יי' אלהינו כרת עמנו ברית בחורב והוא תחלת דברי פי חכם להשלים כוונתו (ב) ואמר לא את אבותינו כרת יי' את הברית וגומר להפליא ענין מתן התורה ולהגדילו ושלא תקל ותתישן בעיניהם בעבור הדורות הרבים אחר נתינתה העיר אותם אל ענין נכבד מאד והוא מה שהודיעם שכוונתו יתעלה במתנת תורתו לא היתה בהשקפה אל הדור ההוא אשר קבלוהו מצד מה שהם בעצמם רק מצד מה שהיו אז חיים לפניו בעולם ואם כן כאשר עברו מהעולם לא נתנו להם אבל נשארה באותם שקמו תחתם בחיים וכן בכל דור ודור משל לבונה גלגל הרחים על אמת המים שלא כוון בבנינו אל המים אשר עברו בזמן הבנין מצד מה שהם רמוזים אבל יכוין אליהם מצד שהם עוברים תמיד. והנה יאמר כי לא על המים שעברו כוון מלאכתו כי אם על ההווים תמיד. ולזה אמר בלשון עצמם לא את אבותינו שכבר מתו כרת יי' את הברית הזאת שכבר בטלו מהם תורה ומצות (שבת ל.) שנאמר במתים חפשי (תהלים פ"ח) כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים וכן אל אותם שיהיו חיים תחתנו עד סוף כל הדורות ואם כן המעמד ההוא עומד בעינו בתקפו ובגבורתו בכל זמן לשמור ולקיים את כל דברי התורה הזאת מיום שנתנו בסיני כמו שעל המים העוברים תמיד מוטל להשלים המלאכה המכוונת מהאומן ביום המעשה. והוא הטעם עצמו שאמר הכתוב והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יי' לי בצאתי ממצרים (שמות י"ג) ובאומרו להלן ואותנו הוציא משם וגומר כי בכל אלו הענינים כוון אל הכלל העומד תמיד לא את האישים שנזדמנו בשעת מעשה ואחר שזכר תכלית קירובם אל המעמד ההוא הנכבד זכר אופן למודם וגודל מדרגתם בו ואמר פנים בפנים דבר יי' עמכם בהר מתוך האש וגומר. אנכי עומד בין יי' וביניכם להגיד לכם וגומר (ג) שיעורו הנה היה הדבור בא לכם בכל עשרת הדברים כדבר איש עם הנמצא בפניו ואומר לו עשה כך או לא תעשה כך שהוא מעלה יתירה ומופלגת ממה שהיה ענינכם מהמעמד ההוא והלאה (ג) שהייתי עומד תמיד בין יי' וביניכם להגיד לכם את דבר יי' כמו שהתחיל הענין ביום ההוא כאשר יראתם מפני האש שאחר ששמעתם עשרת הדברות אמרתם דבר אתה עמנו ונשמעה ושם נאמר ויאמר יי' אל משה כה תאמר אל בני ישראל וגומר (שם כ') הכל כמו שנתבאר כבר. (ד) אמנם מאמר ולא עליתם בהר לאמר הוא קשור עם מאמר פנים בפנים ועם אנכי יי' אלהיך כלומר פנים בפנים דבר יי' עמכם בהר מתוך האש לאמר אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך וגומר לא יהיה לך אלהים אחרים וגו' לא תעשה וגו' לא תשא את שם יי' וכן כלם כמו שבא הפירוש ראשונה. ובדברות ראשונות שער מ"ה פירשתי אותן בטעמן וסדורן ומצבן בלוחות גם ערכם ומדרגתם אצל מערכות העולם ואצל פרשת שבת שער נ"ה (ה) פירשנו יפה טעם אומרו בראשונות זכור ובשניות שמור. ושם כי ששת ימים עשה יי' וגומר. וכאן למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית ושאר החליפים. וטעם אומרם ז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו (ר"ה כ"ז.) ושם נזכרו שאר הפירושים אשר נעשו בו וספקותיהם ואתה תשמע ותבחר. את הדברים האלה דבר יי' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי הנה הכתוב הזה מעיד עדות ברורה על אמתת מה שכתבנו בשמיעתם כל הי' הדברים בלשון צח וברור כי בזה האופן ולא באחר יצדק אומרו את הדברים האלה דבר יי' אל כל קהלכם וגומר והוא טעם קול גדול ולא יסף כי הקול הראשון שיצא מפי הדבור במאמר אנכי יי' אלהיך לא פסק מלהיות כן בכל דבור ודבור ועוד אמר ויכתבם על שני לוחות אבנים להורות שכמו שנאמרו כך נכתבו בלשון ההוא עצמו ושלא היה שם חלוף שאין שום טעם שיכתב בלוחות ולא בתורה ענין החלוף כמו שאמרנו וכן נאמר להלן ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר יי' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויכתבם על שני לוחות אבנים לפי מה שאז"ל שהלוחות והכתב והמכתב היו מהי' דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות (אבות פ"ה) צריך שיובן מאמר זה על הלוחות השניות שנכתבו לשעה ההיא או שיאמר ויכתבם על מה שנאמר שם כתובים באצבע אלהים כמי שכתבנו אצל והלוחות מעשה אלהים המה. ויהי כשמעכם את הקול מתוך האש וגו' ותקרבון אלי וגו' ותאמרו הן הראנו יי' וגו'. ועתה למה נמות וגו' כי מי כל בשר וגו' קרב אתה ושמע וגו' (ו) עכשיו הזכיר להם מה שהיתה אליו עקר הכוונה במעמד ההוא הנורא ושכבר הגיעו להם הג' תועלות הנפלאות אשר כוונו מאתו ית' באומרו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם (שמות י״ט:ט׳) והוא שהם יאמינו בנבואה ושידעו ויכירו שא"א להתמיד העם כלו במדרגתה ושעל כן חוייבו לסמוך על נביא אחד בדור שלא יסתפקו בנבואתו כמו שהיה בשעת מעשה כשנאמר בסוף וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות (שם כ') והוא מה שספר להם עכשיו כמו שביארנוהו יפה שם עד אומרו ויאמר יי' אלי היטיבו כל אשר דברו וגם במאמר היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי הפליג מאד לדבר במה שהשיגו לדעת סגולת העם הזה והבדילו במהותם משאר העמים במה שהם חיים מדברים דבור אלהי אשר לא ימותו עליו כמו שביארנוהו יפה בפרשת מתן תורה שער מ"ד (ז) אמנם מאמר ואת תדבר אלינו והתחלפותו ממה שנאמר דבר אתה עמנו ונשמעה מזכר אל נקבה פירשנוהו אצל מבלתי יכולת שער ע"ז. (ז) ומאמר ושמענו ועשינו. הפך נעשה ונשמע פירשנו שם שער מ"ז. מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו' ירצה כי לפי שממאמרם קרב אתה ושמע וגו' או דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות יש חשש שמא לחולשת רצונם לשמוע דבר מפי השכינה אמרו זה וכמו שדרשו רבותינו ז"ל ואת תדבר אלינו התשתם את כחי כנקבה ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה (עיין רש"י) וכי לא יפה היה לכם ללמוד מפי הגבורה וללא ללמוד ממני הנה שנתירא שאינו סימן יפה אליהם וכמו שאמר אדם מתירא מחבירו מניחו והולך לו (ספרי פ' ואתחנן) לזה אמר שהודיעו האל יתברך כי לא כאשר חשב לעת ההיא אבל שהיה מאמר זה בתכלית השלמות ליראה אותו מצד שהוא (ח) ולשמור מצותיו לא מחמת יראת העונש כי אם מאהבה אשר מהיות על זה האופן תמשך ההתמדה בעבורה בלי ספק ושכבר נאותה שיהיה להם זה השלימות לעולם מעצמם כמו שיתחייב מטבע הבחירה ואולם הכתובים הללו עם הענינים הנלוים אליהם ביארנום על נכון בפרשת עמלק שער מ"ב יבוקש כל אחד מאלו הענינים במקומו: לכן אמור שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי אחר שהודיע אותו שכוונתם רצויה כמו שאמרנו אמר שיפטור אותם שישובו לאהליהם כמו שבקשו והוא לבדו יעמד לפניו לדבר אליהם את כל המצוה והחוקים והמשפטים וגו'. כמו שאמר דבר אתה עמנו ונשמעה וגו'. ומעתה ושמרתם לעשות כאשר צוה יי' אלהיכם אתכם ע"י כמו ששאלתם לכן לא תסורו ימין ושמאל מאשר קבלתם עליכם בכל הדרך אשר צוה יי' אלהיכם אתכם תלכו כי מלבד מה שנתחייבתם על כך יש לכם שכר לפעולתכם כי הכל הוא למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשר תירשון וזה עד נאמן על מה שכתבנו ראשונה מהעשרת הדברים שהרי לא נאמר שובו לכם לאהליכם וגו'. ואתם פה עמוד עמדי וגו'. רק על כל דברי התורה והחקים והמשפטים והוא מבואר ואחר שהזכיר להם כל זה התחיל בתורה ובמצוה ואמר וזאת המצוה והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהיכם וגו'. למען תירא את ה' אלהיך לשמור את כל חקותיו וגו' וסיים למען יאריכון ימיך (ט) בתחלת ענינו הניח להם ההשקפה או ההשקפות הראויות להיות לכל בעל דת במעשה המצות והוא שתהיה הכוונה הראשונה בהם למען ירוא את הש"י כי הוא מה שיחייב לשמור מצותיו יחקיו. אמנם יהיה התכלית האחרון לשמירת המצות על זה האופן מהמשמעות אליו יתע' הטוב המכוון שיגיע אל העושה המצוה או המצות האלה כמ"ש בכל מקום לטוב לכם לטוב לך למען ייעב להם ולבניהם אחריהם וכן סיים בכאן אחרי אמרו למען תירא את ה' אלהיך וגו'. ואמר למען יאריכון ימיך. אמנם ביאור זה הענין וחיוב אמתתו הנה ביארנוהו יפה בשער מ"ד הנזכרה בחלק השלישי ממנו עיין עליו כי בהתבוננותו סרה המבוכה שנפלה על כוונת מעשה אלה המצות ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך ארץ זבת חלב ודבש הזכיר השמיעה והעיון והמעשה אשר בם יושלם כל פועל ואמר כי שלשה אלה הם אשר בם ייטב להם בכל עניניהם וירבון מאד. (ד) והכוונה שלא יהיה ענינם וספוק צרכיהם בכדי חיותם מאתו ית' על הצמצום אבל בשפע והצלחה מרובה כאשר דבר להם בכל מקום ארץ זבת חלב ודבש שלא לבד הזכיר להם מתנת ארץ נושבת אבל ארץ שמנה ומצלחת בכל פירותיה כי ה' הוא הטוב והמטיב מתנה רחבה ומושפעת כמו שאמר והריקותי לכם ברכה עד בלי די (מלאכי ג׳:י׳) והכוונה שלא תהיה ברכתו מצומצמת עד שיאמר שיש די בה כי זה לא נאמר רק על הצמצום אבל שתעדיף מאד שלא יפול זה הלשון עליה והוא מה שאמרו חז"ל עד שיבלו שפתותיכם לומר די (שבת ל"ב:) וכן הוא באמת כי על תוספת הטובה בשפע לא יפול על הלשון מלת די ואין הפה יכולה לדבר. וזה שיעור מה שרצינו ביאורו בזה החלק אשר בו נתבאר הדרוש המיוחד מעשרת הדברים שזכרנו וגם דרושים אחרים רבים שנרמזו בדברינו כנזכר: