עקידת יצחק · פרק פ״ט, ד׳

הנה המאמר הזה הוא נפלא ומתמיה מאד לפי מה שיקובל באימה מקבלתם כלם בכלל את עשרת הדברים כמו שנתפרסם מפשט הכתובים האומרים זה בפירוש כי מיד שסיים כל עשרת הדברים נאמר את הדברים האלה דבר יי' אל כל קהלכם בהר בתוך האש ולא הבדיל בין קצת לקצת. עוד אמר וידבר יי' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים וזולת זה ואיך יאמרו כי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום. ומהפלא כי יש שהוקשה אליו אפילו מאמר זה עד שהוצרך לפרש מגבורת המופת שמעום כמו שהוא דעת הרב המורה ז"ל והנמשכים אחריו. והנה הרמב"ן ז"ל דחק עצמו לפשר בין אלו הענינים ואמר שהשנים שמעו בבירור מפי הגבורה אמנה השמונה לא שמעו זולתי קול ומשה היה מפרש אותם להם והיה ראיתו לזה מה שאמר לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא כי לא ינקה יי' כי ששת ימים עשה יי' וגו' ויוציאך יי' על כן צוך כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר יי' אלהיך נותן לך. שכל זה יורה שמשה ידבר על דברי השם ומפרשם לא הדברות הראשונות שנאמרו בלשון מדבר בעדו. והנה באמת אין הכתובים ולא לשון חז"ל סובלין פשרה כלל אם לשון החכמים כי הנה המאמר מפי הגבורה שמעום אינו מאמר שנותן ביניהם זה ההבדל כי איך יובן ממאמר זה שאלו הבינו ואלו לא הבינו זה לא יסבלוהו כלל. ועוד כי אם לא היו שומעין זולתי הברת הקול ומשה היה משמיע להם הכוונה מה יוסיף ומה יתן אמונת אומן בדברות ההם בשמעם קול מבהיל ולא ידעו מה הוא שיבא משה וישמיעם מה ידבר האל יי'. ומי יאמר להם דהכי הוה והרי א"ל יתברך בעבור ישמע העם בדברי עמך (שמות י"ט) ואמרו חז"ל שאמר תשובה על דבר זה שמעתי מהם רצוננו לראות את מלכנו (מכילת' פ' יתרו) שהכוונה לשמוע בקול דברו ממש כמו שכתבנו שם וזה על כל הדברות משמע. ולזה נאמר בזה וכי מי שנתן בהם כח לשמוע מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך לא יעצור כח עוד לחזקם ולאמצם לשמוע הכל והלא ההתחלה יותר מהחצי. ועוד שאם היה שם משה להשמיעם ולהבינם את הדבורים הנה לא נתן לו רשות לשנות אותם כלל רק היה לו להגיעם אליהם באותו סגנון עצמו שיוצאות מפי הגבורה ואם היה אומר לא תשא את שמי לשוא לא היה לו לומר את שם יי' אלהיך וכן כלם שכבר היו יודעים שלא היה שם משה אלא כמשמיע את דבר יי' ואף כי נתן רשות לשנות הדברים מפני מליצותו למה נכתבו בלוחות ובתורה שלא כמו שיצאו מפי הגבורה וכי מפני שהוזקק המליץ לשנות את שם יי' אלהיך או למען יאריכון ימיך על האדמה אשר יי' אלהיך נותן לך היה לו לכתוב כן בלוחות שכתבם בינו לבין עצמו זה דבר שלא יסבלהו שום דעת. גם כי הכתוב העיד את הדברים האלה דבר יי' אל כל קהלכם וגו' ויכתבם על שני לוחות אבנים יורה שכמו שדבר יי' אותם כך נכתבו שם. ואחר שכתיבת הלוחות היתה שוה לכתיבת התורה הנה ידענו בלי ספק שנאמרו מפיו ית' כמו שנכתבו. והנה נפלה בזה הגדולה והחזקה שבראיותיו שהובא הלשון בשם אמצעי והנה שאר הכתובים אשר יביא לראיה כמו משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות י"ט) בעבור ישמע העם (שם) וזולתם כבר נתבארו במקומן ואין מחריד ואולם הכתובים המכחישים כבר זכרנום בתחלה ועוד יבאו לפי דרכנו ב"ה. ועל כל פנים חלילה לנו מהאמין כי חכמי האמת והצדק יטילו שום ספק במה שיראה בזה מפרסום הכתובים ולהטיל פגם וחסרון במה ששמעוהו במעמד הנורא ההוא כי מה המונע והלא לא יסבלו הם הצער הגדול אשר סובלים בזה הפלוסופים מבני עמנו אשר הוצרכו לפרש דבריהם עוד כמו שנאמרו אלא ודאי כוונתם בזה המאמר הוא זולת מה שחשבוהו. אמנם מה שיראה לי מכוונתם הוא כפי מה שאומר וזה כי מהמבואר שעם שכל עשרת דברות הם מצות חמורות בדעות ובמדות הנה השנים ראשונים הם באמת העקריים אשר כל מצות התורה תלוייות בהם לפי שהם השני שרשים ההכרחיים בקבלת מלכות שמים האחד לקיים בשכל מציאות אלוה מחוייב המציאות פועל ועושה ויכול בכל הדברים אשר נעשו בעולם על דרך הרצון המוחלט וכפי מה שראוי שיקבלו האנשים על פי מעשיהם הנרצים או הנמצאים אליו כי הוא הפך מה שיקבלוהו כל הפילוסופים הנמשכים אחר עיוניהם הנפסדים אשר חשבוהו בלתי שומע ורואה ובלתי רוצה ומואס כלל רק שהכל נמשך על דרך החיוב הגמור כמו שכתבנו בביאור בדבורינו על התוארים שער נ"ד. והוא מה שהודיע אמותו בראש דברותיו באומרו אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים כי מוסף על חיוב מציאותו מודיע כי הוא המשגיח ורוצא להוציאו מארץ מצרים מבית עבדים שיראה להציל עשוק מיד עושק כי הוא הפועל הנעשה על צד החפץ והרצון ובדרך חסד ותגמול מעשה בני האדם. והשרש השני להסיר מיני השתוף וצורך עבודת האמצעיים אשר נהגו בהם הרבה מהמודים במציאות הסבה הראשונה כמו שכתב הרב המורה ז"ל בספר המדע (פ"א) שהיה כן דעת משכילי עובדי צלמי עץ ואבן מלפנים כי על זה בא הדבור השני לאמר לא יהיה לך אלהים אחרים וגו'. לא תעשה לך וגו'. לא תשתחוה וגו'. כמו שנתבאר יפה בדברות הראשונות שער מ"ה. ואף אחרי כן כמה דיו נשפך וכמה קולמוסין נשברו על קיום אמונה זו באומתנו לפי מה שנשתקעו במעשי הגוים ואם קבלו עליהם לעבוד את יי' לא היה בעבור זה נמנעין מהעבודות ההנה שחשבו בדמיונם שהיה טוב לאחוז מזה וגם מזה עד שראינו בפרסום דברי אליהו ז"ל לאנשי זמנו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם יי' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו (מלכים א' י"ח) כי הם היו רואים שהאל יתברך הוא המלך הגדול אמנם חושבי' שהבעלים הם היו המנהיגים. ולזה כשראו הבעל לא ענה אותם באש אמנם ענה יי' אלהי אליהו נפלו על פניהם והודו ואמרו יי' הוא האלהים יי' הוא האלהים (שם) כי הוא האלוה והוא המנהיג וכן נאמר במנשה וידע מנשה כי יי' הוא האלהים (ד"ה ב' ל"ג). והנה על זה האופן תתבונן יפה באותה פרשת המספרת מה שהיו מהדברים על זה הענין בין יהושע ובין העם בסוף ימיו (יהושע כ"ד) באומרו ועתה יראו את ה' ועבדו אותו בתמים ובאמת והסירו את אלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את ה' ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר ואם את אלהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם ואנכי וביתי נעבוד את ה' כי הוא אלהינו ויען העם חלילה לנו וגו'. עד גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו ויאמר יהושע אל העם לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלהים קדושים הוא וגו'. כי הנה בכל הדברים האלה והנשארים עוד בהם יראה שהקשה לדבר עמהם יותר מדאי ושהיה פותח לפניהם דרך לא טוב בהפצר רב אלא שבהתבוננות הענין שאמרנו נראה צורך כל דבריו אלו וכולי האי ואולי כי הנה בתחלה הוא הזהיר אותם מאד על יראת ה' ועבודתו ופירש להם שזה לא יושלם רק בשני ענינים. האחד במה שיודו מציאותו ית' על הדרך שאמרנו וצוה שיעבד אותו באמת ובהמי' כפי רצונו. והשני במה שיסירו את אלהי הנכר אשר עבדו אבותיהם. כי שני הענינים לא יתחברו בעם אחד בשום פנים. ולפי שכבר חשבו קצת פושעי ישראל שטוב לאחוז מזה ומזה כמו שנהגו מהם מלכיהם שריהם ועל דרך שנאמר את ה' יראים ואת אלהיהם היו עובדים כמשפט הגוים וגו'. (מלכים ב' י"ז) לזה אמר ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' על זה האופן רצוני בהסיר עבודת כל זולתו ותרצו לעזוב אותו ללכת אחרי אלהים אחרים בחרו לכם היום את מי תעבדון מהאלהים האחרים ההם אם את האלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר אשר נתפרסם בעולם ופחיתותם בעולם ע"י אברהם אבינו ע"ה או אם תעבדו את אלהי האמורי אשר לא הצילו את ארצם מידכם והנה יהיה לכם חפשיית הבחירה בזה ובזה מפח נפש והכוונה מבוארת שהיה לכם ההכרח לבחור בעבודה ההיא האלהית לבדה. והנה העם ענו ואמרו חלילה לנו מעזוב את ה' לעבוד אלהים אחרים כי ה' אלהינו הוא המעלה אותנו ואת אבותינו מארץ מצרים ואשר עשה לעינינו את כל האותות הגדולות האלה וישמרנו בכל הדרך אשר הלכנו בה ובכל העמים אשר הלכנו בקרבם ויגרש ה' את כל העמים ואת האמורי יושב הארץ מפנינו גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו. יורו בדבריהם שהם מקבלים עליהם דבור אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' כי מזה הצד ראו שהוא אשר עשה עמהם את כל הגדולות ההמה אשר ספרו ועבודתו היא מחוייבת ושלא יפרקו אותה מעליהם אלא שגם הם כמוהו יעבדו את ה'. והנה לפי שעדין לא הובן מדבריהם שיעזבו העבודות הנכריות אבל שיאחזו בזה ובזה כנזכר חזר לומר להם לא תוכלו לעבוד את יי' כי אלהים קדושים אל קנא הוא לא ישא לפשעכם ולחטאתיכם כי תעזבו את ה' ועבדתם אלהי נכר ושב והרע לכם וכלה אתכם אחרי אשר היטב לכם (יהושע כ"ד). ירצה א"א לקבץ שתי העבודות כי לא תוכלו לעבוד את ה' על האופן ההוא כי הוא בלתי נעבד ממי שעובד זולתו ואינו סובל חרפת העבודה ההיא כי אלהים הדושים הוא קנוא ונוקם הוא ולא ישא לפשעכם זה אע"פ שתעבדו אותו וכ"ש שאע"פ שהוא ישא והוא יסבול מה שא"א הנה אתם כשתהיו פוסחים על שני הסעיפים בהכרח מצד טבעיכם תעזבו האחד ותשארו השני ובלי ספק הוא ידוע כי לסוף תעזבו את יי' ועבדתם אלהי לכר ושב והרע לכם וגו'. ועם זה נאמר ויאמר העם אל יהושע לא כי את יי' נעבוד ירצה לא כי את יי' נעבוד על כל פנים ואם לזה נוכרח להרחיק כל העבודות הזולתיות אנחנו נרחיקם באמת. והנה יהושע החליט אותה מהם ורצה שיובן במאמר שלם ואמר עדים אתם בכם כי אתם בחרתם את ה' לעבוד אותו כמו שאמרתי והכוונה מבלי שום עירוב עבודה אחרת ויאמרו עדים. ולהחזיק מיד באותו הדבר שהיה ויכוחם עליו אמר ועתה הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם והטו את לבבכם את יי' אלהי ישראל. יראה שירחיקו סברה זאת ויסירוה מקרבם והיא שיש צורך כלל בעבודת אלהי הנכר והטו את לבבכם לגמרי אל יי' אלהי ישראל כי הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ולקיים כל דבר נאמר (שם) ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם ונאמר ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת האלהים כי הוא עדות נאמנת לו שהשתדל בכל עוז להכניסם בברית יי' ולהרחיקם מאשר שנאה נפשו. סוף דבר שנים השרשים האלו הם עמודי התוך אשר כל בנין התורה והאמונה נכון עליהם ואשר כוונם האל יתעלה בשני הדבורים הראשונים אנכי ולא יהיה לך. ולזה עשה מעלה יתירה בהם בהגעתם אליהם במדרגה מעולה מאופני הנבואה מהשאר כמו שרצה שתהיה לכלם מעלה יתירה משאר המצות הפרטיות כלם וזה שכל המצות כלם והאמירות זולת עשרת הדברים כלם הגיעו להם מאת הש"י על ידי אמצעי והוא היה הגדול שבנביאים שאפילו באותו היום אחר שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה (שמות ה') נאמר ויאמר יי' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף וגו' (שם) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה וגו' (שם כ"א) וכן נמשך להם הענין משם והלאה והוא טעם אנכי עומד בין יי' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר יי' כי יראתם מפני האש וגו' כמו שיבא בביאור הכתובים. אמנם העשרת הדברים בכלל נאמר בהם פנים בפנים דבר יי' עמכם בהר מתוך האש שהיה הדבור בכלם בא להם כדבר איש עם הנמצא בפניו ואומר לו עשה כך או לא תעשה כך כי הוא סגנון שלם ומדרגה גדולה מהראשונ' כי דבר גדול הוא לשמוע מפי הרב באי זה צד שיהיה ואף שיבא הדבור כאלו ידבר אחר בשם יי' באומרו כי לא ינקה יי' כי ששת ימים עשה יי' וכדומה לא מפני זה נאמר שהיה הדבור על ידי אמצעי שהרי מצינו כיוצא בו כמה פעמים המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה וגו' (בראשית י"ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יי' וגו' למען הביא יי' על אברהם וגו'. וכן כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג'). וכן עד אנה מאנתם לשמור מצותי חקותי ותורותי ראו כי יי' נתן לכם את השבת (שם ט"ז) וכן רבים וכן בכאן משהתחיל אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' לא יהיה לך וגו' וכן כל הדבור ההוא לא נמנע אחרי כן לדבר באופן ההוא. ואין ספק שזה יהי' ענין ממעלות ההשגה בפחות ויותר ועל כלם אמר פנים בפנים דבר יי' עמכם בהר וגו' כלומר שלא הייתם צריכים שם אמצעי לפרש להם שום דבור מהם כי כלם הגיעו להם באר היטיב כמו שאמר למעלה השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ונאמר ודבריו שמעת מתוך האש וידבר יי' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים יאמר בבירור כי בחתוך שמעו את הקול בכל עשרת הדברים. ועל זה האופן באה ההגדה מהם אליהם ולא אמר זולתי קול למעט חתוך הדברים רק להוציא ולמעט את התמונה ואת התבנית והוא מבואר תכלית הביאור. אמנם לסבה שנזכרה היו שני הדבורים הראשונים באים בסגנון יותר מעולה מהנבואה יותר משאר הדברות והוא שבא בלשון הקב"ה בעצמו שהיה מדבר אליהם מבלי שיורה הקול ההוא הנברא שהיה אמצעי ביניהם ככל השאר לאמר אנכי יי' אלהיך וגו' לא יהיה לך וגו' כי אנכי יי' אלהיך אל קנא וגו' כי להיותם העקרים אשר כל שאר הדברות והמצות סמוכים עליהם העלה אותם במדרגת ההשגה בבוא הדבור כאלו הקב"ה בכבודו ובעצמו מדבר עמהם פנים בפנים ממש כלומר כמדבר דברי עצמו אל הנמצא לפניו ואפשר כי על שם אלו הראשונות החליט על כלם מאמר פנים בפנים כי הוא להם מאמר מיוחד וצודק גם על האחרים כמו שאמרנו. והנה לפי זה נמצא שכלל המצות נחלק לג' חלוקים במדרגות השגתם ולמודם. האחד השני הדבורים הראשונים ששמעום מפי הדבור פנים בפנים לגמרי והוא כמדבר עצמו אל זולתו אשר לפניו. השני השמונה דברות ששמעום מפי הדבור גם כן אבל יצא הקול כאלו הוא אמצעי שמדבר ביניהם. השלישי שאר כל המצות שהיו ע"י אמצעי ממש הוא משה רבן של נביאים ע"ה. והנה מטעם השתוף שנשתתפו השמנה דברות עם שאר כל המצות אשר נצטוו ע"י משה במה שבא הקול בקצתם בלשון אמצעי כאשר אמרנו ולא חזר עוד לסגנון הראשון לזה ראוי שיוכללו כלם יחד במספר אחד. אמנם השנים ראשונים שנתיחד הדבור בהם בסגנון מעולה משניהם הנה נבדל ממספרם ביתרון ומעלה. ומזה מצא מענה רב המנונה לדחות קושי' הגמטריא כי הנה לפי שדרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו והקשה המקשה תורה תרי"א הוו ולא תרי"ג דחה והשיב אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמעים לומר שכיון ששמעום מפי גבורת ההשגה ומעלת' על כל שאר הדברות היה לו מקום שלא לשתפם במספר כללם כמו שישתתפו השמונה דברות שאע"פ ששמעום מפי הדבור לא שמעום מפי גבורת המדבר דברי עצמו כמו שאמרנו אבל באו כאלו היה הקול אמצעי ביניהם כמו שהיה כן ענין האמצעיות בכל הדברות כלן. ובמדרש חזית (שיר א') רבי יהושע בן לוי ורבנן רבי יהושע בן לוי אמר שני דברות שמעו ישראל מפי הקב"ה אנכי ולא יהיה לך הדא הוא דכתיב ישקני מנשיקות פיהו (שה"ש א') מנשיקות ולא כל הנשיקות ורבנן אמרי כל הדברות שמעו ישראל מפי הקב"ה. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי טעמן דרבנן דכתיב אחרי כל הדברות דבר אתה עמנו ונשמעה מה עבד ליה רבי יהושע בן לוי פליג שאין מוקדם ומאוחר בתורה או איני מדבר דבר אתה עמנו ונשמעה אלא לאחר שנים או שלשה דברות. רבי עזרי' ורבי יהודה ב"ר סימון. רבי יהושע בן לוי תפיס שיטתיה כתיב תורה צוה לנו משה (דברים ל"ג) תורה בגימטריא תרי"א הוו תרי"א מצית דבר עמנו משה ברם אנכי ולא יהיה לך לא שמעני מפי משה אלא מפי הקב"ה הוה ישקני מנשיקות פיהי. הנך רואה שדעת רבנן שהלכה כמותן אצל היחיד הוא שכל הדברות שמעו מפי הקב"ה כפשוטן של כתובים והכרחיותן כי מאמר דבר אתה עמנו ונשמעה לא נאמר עד סוף הדברות ומ"ם מנשיקות לא הות תיובתיהו כי יאמרו שתאמר בהשקפה אל כלל המצות ועוד תראה אם תתבונן שרבי עזריה ור' יהודה בר סימון השתדלו לבאר מאמר יהושע בן לוי באופן שלא יקשה עליו סדר הכתובים וצורך השתבשותן ואמרו שאין כוונתו לומר שלא שמעו אלא שני דברות כמו שחשב ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי אלא שהיה תופס שיטת ההגדה האומרת אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום על האופן שזכרנו כי אותן שתי הדברות שמעו מפי גבורת ההשגה שלא נשתתף בהם מענין האמצעיות אשר כלל את כל שאר המצות כמו שאמרנו ומאמר תרי"א מצות דבר עמנו משה לאו דוקא אלא שנכללו השמונה בתוך המצות אשר דבר להם משה במאמר תורה צוה לנו משה לפי השתוף אשר ביניהם כמו שאמרנו: ובזה הענין הנפלא היה דורש ישקני מנשיקות פיהו לומר שנכספה וגם כלתה נפשה שינשק אותה מאותן נשיקות הראשונות שהם נשיקות ממש פה אל פה עם שכלם טובים וערבים. וזהו דרך נכון ואמתי בכל זה הענין ופירוש נכון לאלו המאמרים המעולים ואת מה שהביא הרמב"ן ז"ל בתחלת ספר המצות שלו על עסק סכום המצות ומספרם ולא חשש אליה להקריב זה הענין הנכבד ממנו כיון שהופסק הדין בו מדעת הרבים בלי שום ספק ששמעו כל הדברות מפי הקב"ה ולא היה לו לעשות הפשרה שעשה בזה וכבר כתבנו ראשונ' הסתירות הגדולות המגיעות לראיותיו אשר בעבורם לא נכנסו דבריו באזננו כ"ש מאמר האומר מפי גבורת המופת שמעום לפי כונתו רחמנ' ליצלן כי ידענו נאמנ' כי בא על אמתתן גבורת המופת אבל ששמעום גם כן מפי גבורת הנבואה שהיא ההשגה השלימה האמתית מבלי התמצעות למודים והקדמות רבות ומופתים מתחלפין בו כל זה מה שיחליש כח האמתות וההשארות בשכל כי על זה דרשו האלהיים שם במדרש חזית על מאמר ישקני מנשיקות פיהו עצמו אמר רבי יודן בשעה ששמעו ישראל אנכי יי' אלהיך נתקע תלמוד תורה בלבם והיו לומדין ולא משתכחין עד שבאו אצל משה ואמרו דבר אתה עמנו ונשמעה וגומר. וכן אמרו בשעה ששמעו ישראל לא יהיה לך נעקר מלבם יצר הרע וכו' והוא ענין נכבד מאד מוסכם למה שרצוהו הפילוסוף בספר המופת כמו שכתבנו ענינם על נכון אצל כוונתם ז"ל במאמרם ירום מאברהם ונשא ממשה (תנחומא פ' תולדות) שער כ"ח. וזה מה שרצינו ביאורו בזה הדרוש הנפלא ואולם אחרי זה נבא אל ביאור הכתובים על סדרם בהסכמת כלל האמתות הזה אשר כתבנו ותחלה אעורר הספקות הנופלות על הכתובים הבאים בספורו וכבר התרנו היותר קשה שבדרוש והוא אומרם ז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום: