עקידת יצחק · פרק פ״ח, י״א

אז יבדיל משה וגו'. (י) סמך זה הענין בכאן לכוונה נפלאה והיא עצמה אשר בעבורה חתם בה הספר הד' כנזכר שם כי זרוז גדול והתראה עצומה היא אחרי כל האזהרות והיעודים התוריים החמורים להודיע ההבדל בעונשם אשר בין החוטא במזיד לחוטא בשוגג ובלא יודעים. והנה הדין הזה הוא סימן ועד גדול בדבר שהערים האלו אף על פי שהזמינם השם יתע' לנוס שמה כל מכה נפש הנה באמת אינן קולטות רק השוגג הגמור. אמנם המזיד בין שיש בו התראה או לא אינן קולטות אותו אבל מוסרין אותו ביד ב"ד או ביד גואל הדם. ודי ראיה ותוכחה עצומה לכל המותרין ועומדין כמה פעמים מפי התורה והנביאים על כל מצות התורה בהודעת הרעות הגרולות המעותדות לבא על עובריהן ומעתה אין תלונותיהן כי אם על עצמן כמו שכן עשה בפרשת מסעי וכאשר כתבנו שם והוא טעם נכבד וכונה נכונה. וגם מעשה זה היה הבטחה עצומה להם לכבשם הארץ שהרי בזולת המעשה הזה הוא פועל ריק שהרי אינן קולטות עד שיבדלו כלן כמו שדקדקו החכמים ז"ל מאומרו שש ערי מקלט תהיינה לכם מלמד שאינן קולטות אלא בהיותן כלן (מכות ט'.) הנה שנתבאר סדר השלשה ענינים אשר אמרנו ראשונה בזה אחר זה עם החתימה בענין התקוה והתוחלת אל השבת הטובית אשר משני המינין אל קדמותן וההבטחה עליהן אשר אמרנו שאמר הנביא עליהם זאת אשיב אל לבי וגו'. חלקי יי' אמרה נפשי וגו' (איכה ג׳:כ״א) ובמדרש (דב"ר פ' ואתחנן) מאי דכתיב חלקי יי' אמרה נפשי על כן איחיל לו. בשעה שחלק הקב"ה את עולמו לאומות העולם שנאמר בהנחל עליון גוים וגו' (דברים ל״ב:ח׳) כל אומה ואומה בחרה את אלהיה יש שבחרה לגבריאל ויש למיכאל ויש לשמש ולירח אבל ישראל לא בחר אלא להב"ה שנאמר כי יעקב בחר לו יה (תלים קל"ה) אמר הקב"ה אתם בחרתם אותי אני ג"כ אבחר בכם שנאמר כי חלק יי' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל״ב:ט׳) וביום מתן תורה קרע הקב"ה את השמים רבי פנחס ורבי לוי בהם ר"ש בן לוי אמרו כשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים שנאמר אתה הראית לדעת וגו'. אמר להם רואים אתם שאין אחר עמי מקבלים אתם עול מלכותי עליכם או אם תבקשו לכם אלוה כשם שבחרו כל האומות מן המלאכים המשמשים לפני בחרו לכם מהם אמר לו ואתא מרבבות קדש (שם ל"ג) אתה הוא אלהינו אתה הוא חלקנו בשביל כך אני מיחדת אלהותו ומקבל עול מלכותו עלי שת פעמים ביום ואומרת שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. הנך רואה בעיניך כמה כלל המאמר הזה מכל הענינים אשר כתבנו בזה החלק ומקשר אותם יפה לפי הכוונה והוא מבואר בעצמו במעט מהעין ועל המעיין לדרוש ולקבל שכר כי די במה שזכרנו לפי כוונתנו בזה החלק: