עקידת יצחק · פרק פ״ז, י׳

ובמדרש איכה (פ"א) רבי אבא פתח והמה כאדם עברו ברית (הושע ו') זה אדם הראשון אמר הקב"ה אדם הכנסתי אותו בגן עדן שנאמר ויקח יי' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן וצויתיו דכתיב ויצו יי' אלהים אל האדם לאמר (בראשית ב') וגו' ועבר על צוויי דכתיב המן העץ אשר צויתיך וגו' (שם ג') ודנתי אותו בגרושין דכתיב ויגרש את האדם (שם) ודנתי אותו בשלוחין דכתיב וישלחהו מגן עדן וקוננתי עליו איכה דכתיב ויאמר לו איכה אף בני הכנסתים לארץ ישראל שנאמר ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וגו' (ירמי' ב') וצויתים דכתיב צו את בני ישראל ואמרת אליהם וגו' (במדבר כ"ח) ועברו על צוויי שנאמר וכל ישראל עברו את תורתך (דניאל ט'). ודנתי אותם בגירושין שנאמר בביתי אגרשם (הושע ט'). ודנתי אותם בשלוחים שנאמר שלח מעל פני ויצאו (ירמי' ט"ו) וקוננתי עליהם איכה ישבה בדד (איכה א'). הנה שהשווי מה ששם יתעלה עליהם מההכנה לשלימותן בהכניסם לארץ למה ששם לפני אדם הראשון בהניחו בגן עדן וכמו שאמר במקום אחר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' (דברי' ח') לשלחן ערוך בתוך הגן כדאיתא בפרשת המן שער מ"א ומצותן בקרבנות וזולת זה למצותו שלא לאכול מעץ הדעת ועוברן על מצותי לעברו על מצותי וכן עונשם לעונשו כמו שהוא מובן מדבריהם אחד לאחד עד שחזרו ממש לעקר השרש כמו שאמרנו. והנה בזה ביאר עקר פחזותה של אומה זו אשר עליו המשיך הדבר עד שבא עליה בתורת תמיהה ופליא' ואמר איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה וגו' (ישעיה א). והנה זכר בתמהונו מאמר משה רבינו כי בהיותה בשלותה לרוב עמה והצלחתה אמר איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם הבו לכם אנשים חכמים וגו' ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמור שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק וגו' לא תכירו פנים במשפט (שם א') וכבר היו על הסדר היותר נכון שאיפשר ועתה הכל בהפך והוא אומרו צדק ילין בה ועתה לא ילין בה כי אם מרצחים הנה שבמלת איכה כלל תמהונו ותמהונו של רבו והיא מליצה נאה מאד. והנה ירמיהו נתיחד לזכור קלקולה וראה אותו בעיניו ויסד עליה קינה אשר בה התחיל ג' פעמים במלת איכה איכה ישבה איכה יעיב איכה יועם יראה שכוון לשלש אותם לכלול מאמרי משה וישעיהו כי ראוי שיעלה זכרונן לפניו והנה נצטער עליהם מאד והאריך בהספדן וכבר פירשנו אותה מגילה בפני עצמה יעמד עליה מי שירצה. ועתה אחר שנתבאר זה על האופן הנזכר יעבור על דברי פרשה זו ונמצא בה כי שלשה אלה רצוני שלותה ופחזותה וקלקולה כלם זכרם משה אדוננו סמוכות זו לזו בתחלת דבריו למשנה התורה הזה כי הנה כל דבריו האמת והצדק ותורתו היא שלימה ותמימה לא יחסר כל בה: אמנם הספקות יתבארו לפי דרכנו.