עקידת יצחק · פרק פ״ד, ז׳

א למה צוה לצור את המדינים על דבר שהיו המואבים עקר ובמואב אמר אל תצר את מואב וכבר אמרו ז"ל שנכנסו על ריב לא להם שעונשם קשה יותר מהבאים בטענת עצמם כמו שיבא להלן במאמר אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח ומהם שאמרו מפני רות המואביה וכו' (ב"ק ל"ח:) והרמב"ן ז"ל כתב שהם נתנו העצה שאם לא כן כבודה בת מלך מדין מה תעשה בשטים וכל זה איננו שוה מאחר שפירשו מהמעשה: ב אומרו כי צוררים הם לכם יראה שהי' לו לומר כי צוררים היו ועוד אז"ל מכאן אמרו בא להרגך השכם להורגו (יומא פ"ה:) הערב והורגו היה להם לומר שהם כבר עשו מה שעליהם לעשות: ג מה טעם אומרו נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר שנאמר בכאן צרור את המדינים ומה טעם אומרו אחר תאסף אל עמיך שהרי לא הגיע עתו. ולמה נכנס בין צואה למעשה מספר מפקד העם: ד למה לא עשה מלחמה זו משה בכבודו ובעצמו כמו שצוה נקום נקמת בני ישראל וכבר אז"ל כי מפני שנתגדל במדין בירא דשתית מיא וכו' (במ"ר פ' כ"ז) אבל לא יספיק זה אל מאמר וצווי מבואר. ה ולמה לא זרז אותם קודם מעשה שיהרגו כל זכר וכל אשה יודעת איש למשכב זכר שהוצרך לקצוף עליהם אחר כך על זה ולמה קצף על פקודי החיל הרי פנחס היה העקר: ו מ"ט אתם חנו מחוץ למחנה וגומר וכל דיני הטומאות בכאן מה שלא נזכרו במלחמות סיחון ועוג וזאת השאל' עצמה תפול בדיני טהרת כלי השלל: ז מה שהאריך מאד בספור מספר השבי והבז והמלקוח ובפרט בחלוקתם ומכסם וזה כי אחר שכתב שיחצו הכל בין יוצאי המלחמה והעדה ושיקחו ממחצית יוצאי המלחמה אחד מת"ק מהאדם והבהמה ויתנו אותו לאלעזר הכהן. וממחצית העדה אחד אחוז מן החמישים ויתנו אותם ללוים ה"לל ויעש כן משה ולמה יאריך לכתוב כל פרטי מספרם עם שבנקל דמילתא דפשיטא לן טרח וכתב לה קרא לפרסם התועלת המגיע להם מ"מ די לו בשיכתוב פעם אחת כמה הם ויאמר צאן שש מאות ושבעים אלף וחמשת אלפים ובקר שנים ושבעים אלף וחמורים אחד וששים אלף ונפש אדם מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר כל נפש שנים וששים אלף ומזה יודע כמה הוא המחצית גם המגיע מהמכס מכל אחד מהחצאין ולמה יאריך בזה אריכות עצום בלי צורך: ח כי אחר שרוצה להאריך במספר החצאים ובמספר המגיע לאלעזר מהאחד אחוז מחמש המאות ממחצית יוצאי המלחמה כמו שאמר ויהי המכס לה' מן הצאן כך ומן הבקר כך ומן החמורים כך ונפש אדם כך למה לא זכר סכום המכס אשר למחצית העדה שהיה אחד אחוז מן הנ' שהי' המספר רב מאד וגם שאינו כל כך קרוב לדעתו כמספר הראשון ואם ששניהם הם קלי ההשערה והנה לא חשש לזכור רק מחציתם לבד. אלו הן הספקות הנופלים במלחמת מדין במה שסופר ממנה בשני המקומות הנזכרים כמו שאמרנו. וגם שיש לדעת למה הפסיק ממנה בפרשת הקרבנות ופרשת נדרים וזולת זה ולמה לא נעשת מלחמת מדין אשר נצטוה עליה ראשונה: