עקידת יצחק · פרק פ״ב, ו׳

א כי אחר שנתפרסם להם שאין לישראל עסק עמהם וכבר נטו מעליהם כמו שנתבאר ממאמר וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה למה חרדו את כל ההחרדה הזאת ומה ראו על ככה. ומה טעם שחלק הכתוב הראיי' לבלק דכתיב וירא בלק וגו'. והמגור למואב וגם בהם אמר ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל שנראין שתי הפעליות כל אחד לסבתו: ב מה טעם ויאמר מואב אל זקני מדין וגו'. כי מה להם לזקני מדין ולצרה הזאת ומה טעם עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור וגו'. מוטב שיאמרו כלחוך האש שהיא נזק נכר ומפורסם: ג בדברי השליחות הנה עם יצא ממצרים הנה כסה וגו' היה לו לומר ויכס את עין הארץ ולמה חלקו לשני ענינים. עוד אמר אולי אוכל נכה בו ולא אמר אולי אוכל אכה בו או נוכל נכה בו. וטעם וקסמים בידם: ד וגדול הוא בעניני זה הספור במה שנרא' מתשובותיו של בלעם ומכל מה שעשה בזה שאין לו עון אשר חטא כאשר יושת עליו מפי המפרשים ז"ל ועל דרך המדרשות וזה כי כאשר באו אליו המלאכים אמר להם לינו פה הליל' והשבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי וכן אמר משה עמדו ואשמעה וגו' (שם ט'). והשם יתע' אמר ליה לא תלך עמהם והוא אמר מאן ה' לתתי להלוך עמכם. ומה שדקדקו אלא עם רבים ונכבדים מכם (במ"ר פ' כ') הוא ודאי עלילות דברים. וגם בפעם השנית אמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי לעשות קטנה או גדולה כי מה יוכל לדבר עוד בכבוד אלהים. וגם באומרו ואדעה מה יוסף ה' דבר עמי וכבר הליץ בעדו הרמב"ן ז"ל בפירושיו כי האל ית' הקדימו לאמר מי האנשים וגו'. וגם אחר שאמר לו מתחלה לא תלך עמהם למה חזר לו בשנייה לומר אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם. וקשה עוד אמרו אחריו ויחר אף ה' כי הולך הוא תימה מה פשעי ומה חטאתו כי דלק אחריו מלאך ה': ה אומרו אל תמנע מהלוך אלי כי היה לו לומר מבוא אלי וכן אמר לו אחרי כן לא הלכת אלי. וקשה מזה שאמר לו כן אחר שכבר הלך. ועוד מה טעם כי כבד אכבדך מאד וגו'. ואומרו אחרי כן האמנם לא אוכל כבדך ולבסוף אמר כי כבד אכבדך מאד והנה מנעך ה' מכבוד. מה עשה לו את כל הכבוד הזה. ו למה עשה המלאך השלש מעמדות ההם לפניו בשלש מקומות מתחלפים בענינים. האחד בדרך. והשני במשעול הכרמים. והשלישי במקום צר. ולמה יספרם הכתוב וגם לספר מה שעשה האתון בהם כי באחת נטתה ובשנית נלחצ' אל הקיר ובשלישית רבצה תחתיו. ומה טעם שיספר הכתיב מה שהליץ המלאך בעדה לאמר למה הכית את אתונך זה שלש רגלים או למה יקפיד אם קרוב הוא לה או גואלה. ז למה נצרכ' פתיחת פי האתון ומה תועלת דברים אשר בינו לבינה כי יזכור אותם הכתוב. ולמה לא התנצלה האתון לאמר שעשתה כן לראות' את מלאך ה' נצב בדרך ואמרה מה עשיתי לך והלא הית' מורדת במהלכה. ולמה אז"ל שסלקה אותו בתוכחתה (שם) וכי בשביל שהוד' על האמת כשאמר' ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא לפיכך נצחו: ח מאמר בלעם חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי והנה דבריו סותרים שאם לא ידע מה חטא לו: ט מה נתחדש ביציאת המלאך אחריו אחר שפטרו באותן הדברים עצמן שא"ל האל יתעל' מתחל' באומרו קום לך אתם ואפס את הדבר וגו'. ומה ראה בלעם לומר לבלק בפתח דבריו הנה באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה וגו'. ומי בקש זאת מידו והלא לקוב אויביו לקחו לא לדבר אחר: י מה טעם אומרו במעמד הראשון מנבואתיו מה אקוב לא קבה אל וגו'. והלא לא נקרא שם אלא לקוב אשר לא קבה אל ולזעום מה שלא זעם ה'. יא למה נתנו ה' להלוך ד' פעמים לקראת הנבואה היה לו להכריחו להשלים כל נבואותיו בפעם אחת. יב מה טעם המצא בפי רשע זה תמיד שגורים שני שמות אבינו יעקב וישראל כמו שנרא' מכל נבואותיו. בראשור לכה ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. בשנייה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל. בשלישית מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל: ברביעית דרך ככב מיעקב וקם שבט מישראל. וירד מיעקב וגו' וישראל עושה חיל. עוד מה שלא הזכיר אל מוציאו ממצרים לא בראשונ' ולא באחרונה והזכירו בשתים האמצעיות. יג אומרו בנבואה השנייה לכה נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה וקבנו לי משם ומה בכך והלא גם במקום הראשון לא נאמר רק וירא משם קצה העם. יד שנראה שברשותו היה לראותם כלם כאשר ירצה שהרי נאמר ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו וישא עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ועד עתה למה לא השקיף אליהם ממקום ההוא. ומה הם הנחשים שהניחם זאת הפעם. טו מה טעם שלא נאמר בפעם ההיא השלישית ויקר אלהים אבל נאמר ותהי עליו רוח אלהים מה שלא נזכר בשום פעם.טז למה לא נזכר בפעם השלישית אם היה המקום ההוא אשר לקחוהו לשם נאות לראות משם העם או קצתו: יז מה טעם שהוזכר בפעם השלישית והרביעית נאם הגבר שתום העין: גם נאם שומע אמרי אל וגו'. ולא נזכר כן בפעמים הראשונות. יח מאמר לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר וגו'. כי הם דברי מותר וכפל מבואר. יט באומרו וירם מאגג מלכו ומי גבר כאגג קצר ימים ושבע רוגז ואיך יתלה גדול המשיח ברוממותו. כ כי מה טעם הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה וגו': אחר שכבר שלחו בחרפה באמור לו ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' וגו': אלו הן הספקות אשר ראיתי לעוררם בכל זה הספור הנפלא מלבד אשר תשיג יד הדקדוק בקצת דברים אחרים יתבארו לפי דרכנו ב"ה.