עקידת יצחק · פרק פ׳, ה׳

ובמדרש (מדבר רבה פרש' י"ט) יש הבל שנעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים (קהלת ח׳:י״ד) אתה מוצא כשקלל את הנחש לא הניחו לטעון כלום שהיה לנחש לומר רבש"ע אתה צוית על אדם לא תאכל ואני אמרתי לו אכול ממי היה לו לשמוע ומשה היה לומר לא עברתי על דבריך למה אני מת. ועם כל זה לכן לא תביאו כי הם הביאוהו אל הכעס כמו שאמרנו. אמנם לפי שהיא טענה חלושה אליו לפי מעלתו לא הועילה לו עם היותו צדיק כמו שטענת הנחש הרשע ג"כ אינה מספקת. ולזה יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים. והעולה מכל זה כי אין להרחיק מהיותר שלם שבמין האנושי שיחטא אין צריך לומר במה שהוא חטא וחסרון בהחלט כענין ההפסק מההתבודדות והדבקות שהוא חטא וחסרון מטבע המלאכיי שזכרנו ראשונה אלא אף בחטאות האדם אשר הוא אפשר עליו שלא לחטוא לא נמצא שיצא בפועל אדם נקי לגמרי והשלמים יבדלו מהבלתי שלמים או מהחסרים בנפלם על היותר קלים מהם ועל המעט עד שיהיה אדון הנביאים הוא היותר שלם מכל האדם בזה בנפלו על דברים קלים ומעטים אשר ספרו אותם חז"ל (תנחומא פ' חקת) באומרו והן לא יאמינו לי (שמות ד׳:י״ג) שלח נא ביד תשלח (שם) הצאן ובקר ישחט להם וגו' (במדבר י"ח). וחטא מי מריבה (שם כ') אשר פרסמו הכתוב יותר מכלם. אמנם לא תארו הכתוב במה שלא יחטא כלל כמו שאמרנו: