עקידת יצחק · פרק פ׳, י״ד

ובמדרש (מדבר רבה פ' י"ט) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר לא הוזכר שמו של משה בכאן מפני שנדון על המים ואין אדם מקלס ע"י ספקליטור + שלו ולמה לא נזכר שמו של הקב"ה משל לשלטון שעשה סעודה למלך שאל המלך יש אוהבי לשם אמר לו לאו אמר המלך אם אין איהבי שם אף אני איני הולך לשם כך אמר הקב"ה הואיל ומשה לא נזכר שם אף אני איני נזכר שם. כבר כתבנו למעלה מה שיחוייב שלא יזכרו בכאן השמות הללי לפי פשט הכתוב אמנם חז"ל יראה שכוונו בזה בדרך המדרש למה שהיינו בו עכשיו והוא לתת טעם לחרי האף הגדול הזה אשר לא הועילה בו כל תפלה וכל תחנה אלא שודאי חטאו של משה גרם כי הנה הוא לא היה שם בענין עליית הבאר ההוא בהוייתו אשר נקרא שמו עליו רבן של נביאים ומזה חוייב שלא ימצא אצלו האל יתברך בשמו המיוחד להיות רחום וחנון אבל היה לו לצאת ממדת השם ההוא לקדש שמו ברבים ברוך הוא וברוך שמו אמן. זהו מה שראינוהו יותר נאות בזה המעש' נמשך אל הדעת ואל פשטי הכתובים ויישובן ולמה שכתבו גדולי המפרשי' ז"ל גם לפי מה שהורגלנו עליו מפי המדרשות ואם נמצא בקצתם שייחסו זה החטא למאמר שמעו נא המורים לא כוונו בשיהיה המאמר ההוא עקר החטא אלא שייחסוהו אל תחלת דבריו וזה מבואר מאמרם ג"כ (תנחומא פ' זו) הצאן ובקר ישחט להם (במדבר י"ח) אי זו קשה זו או שמעו נא המורים אלא לפי שזו לא אמרה ברבים חסך עליו הכתוב ולא נפרע ממנו ושל מריבה היתה בגלוי לפיכך פרסמv הכתוב הרי מבואר מה שרצינו משני פנים. האחד במה שפעם יכנהו אל שמעו נא המורים ופעם אל מי מריבה. והשני והוא העקר שמטעם אומרו שמעו נא המורים הוא ידוע שלא היה קשה כהצאן ובקר ולא היה ממינה והוא מבואר. ובכל זאת לא נסור מהאמין כי יש בענין הזה סוד מה שלא הגענו אליו אם מה שכתבו הרמב"ן ז"ל או זולתו שאולי לזה נתכוונו מתקני התפלות לומר על מיתתו של משה רבינו ע"ה בכל שבת ושבת צדקתך להצדיק עלינו שם שמים הנעלם מיענינו ומראותינו כמו שאנו צריכין להודות לפניו תמיד על הנסתרות והנגלות. ובמדרש (במ"ר פ' י"ט) המה מי מריבה מכאן אתה למד שמקדם היה מתוקן שיענש משה על המים. ראה מה כתיב וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש (בראשית י״ד:ז׳) עין משפטו של משה. הנה שהוצרכו לסבב מאמר המה מי מריבה אל ענין רמוז וסבבוהו אל דבר שלא נודע טעמו יפה. ואשר כתבנו יפה על דרך הפשט הוא הנכון שירצ' המה מי מריב' אשר רבו בני ישראל את ה' ואמר להתקדש בהם לעיניהם והמה אשר נתקדש לסוף בם אמנם לפי דבריהם יראה שכוונו להעלם זה הדין שהוא מהענינים שעלו כן במחשב' או שירצו בו מה שאמרנו מקדוש שמו יתברך כי כסא כבודו הוא מהדברים שמנו חז"ל שקדמו לעולם (ב"ר פ"א) והוא שיתקדש ויתכבד שמו ע"י כל הנמצאות כמ"ש הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו' (ישעיהו מ״ג:ז׳). והוא מה שהיה מתוקן מקודם שיענש כיון שבא הצורך כמו שאמרנו. וזה שיעור מה שרצינו אליו בזה הספור החמור. אמנם סמיכתו אחר פרשת פרה אדומ' עם היות בין הענינים קרוב למ' שנה כבר אמרנו שהיה זה להודיע צורך הפרה לפי כוונתה אפילו ליותר שלמים שבמין האנושי כמו שכתבנו בשער הקודם אצל ושרף את הפרה והיא כוונה נכונה וראוי היה לסמוך ולכלול בכאן ספור מיתת אהרן בחטא זה ומה שנמשך לישראל מהרע במיתתו במה שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד וגו' ומשלוח הנחשים בהם כמו שיבא עד שתהיה פרשה זו ממריבת קדש דוגמת אותה מריבה שברפידים שתוף שנאמר על ריב בני ישראל ועל נסותם את יי' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין (שמות י״ז:ז׳-ח׳) נאמר ויבא עמלק וילחם עם ישראל כמו שנתבאר שם אלא שמפני שנתמצע ביניהם ספור וישלח משה מלאכים אל מלך אדום סדרו הכתוב אחריו לכן אעשה גם אני איסד שער בפני עצמו לענין השליחות ההם של מלך אדום ומלך מואב וסיחון מלך האמורי כי כדאי הם להיות נחשבים לעצמם ואסדר הענינים הנזכרים בתוכם על סדר הכתובים כדי לשמור הסדר הבא בתורה כל מה שאפשר ודי עכשיו לפי הכיונה: