עקידת יצחק · פרק פ׳, י״א

ואני ערב בדבר לדעת כל הנביאים והחסידים שזכר שאלו היה להם דבר השם ית' מזומן על זה השיעור שלא היו עושין מעצמן כי אפילו בדבר קטן נאמר וצוך אלהים ויכלת עמד (שמות י״ח:כ״ג) עם היות כי לפי דעתנו דבר גדול דבר. וגם במה שאמר מיהושע אצל שמש בגבעון דום הא איהו ודאי תלי תניא בדלא תניא כי שם נאמר אז ידבר יהושע ליי' ביום תת יי' את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י׳:י״ב) והוא מבואר כי הדבור ההוא שדבר יהושע ליי' ביום ההוא אינו רק ענין התפלה והצעקה לפניו על המעשה וכשנתרצה אליו אמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. ולא זכר הכתוב תפלתו כי השעה הית' דחוקה והתפלה קצרה וכמו שאמר בכיוצא מה תצעק אלי (שם י"ד) לפי מדרש חז"ל (ש"ר פ' כ"א) ולשון דבור כבר נתבאר היותו לשון תפלה דכתיב וידבר משה אל יי' יפקוד יי' אלהי הרוחות לכל בשר וגו' (במדבר כ״ז:ט״ז). וידבר דוד ליי' את דברי השירה הזאת וגו' (שמואל ב כ״ב:א׳). ויאמר ארחמך יי' חזקי (תהילים י״ח:א׳) וכל המזמור ההוא תפלה ותחנה. ומה לנו לכל זה כי הכתוב מעיד על זה באומרו ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע יי' בקול איש (יהושע י׳:י״ד) ואם לא התפלל לפניו לבקש ממנו על זאת מה שמועה שמע ואין לנו לשמוע ממנו משמעות פירוש הכתוב לסיוע דבריו אמנם טעם הכתוב הזה והבדלו המיוחד באומרו לשמוע יי' בקול איש יתבאר יפה בפרשת בלעם הבא בקרוב שער שמונים ושתים ב"ה. סוף דבר מזה הכתוב אין לי רק ראיה לסתור שאם כדבריו היה לו לומר לשמוע השמש בקול איש או לעשות יי' בדבר והוא מבואר מאד. הנה הנם כל הדעות אשר נאמרו בזה הענין על סדר הכתובים עצמן ונתבאר איך היו סותרין זה לזה עד שבטוב ההשתדלות לא נשאר בידנו דבר שיתיישב בו הדעת: