עקידת יצחק · פרק ע״ח, י״ד

ואומר אני כי כששמע משה מפי הגבורה הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע שהכוונה שהוא משלח בהם חצי מות ועוצר בהם שלא יתפללו עליהם כמו שאמרנו וכי ראה כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף ראה לעמוד עליהם ולהשתדל בהצלתם באופן מה מההצלה והוא אשר זכרוהו חז"ל במסכת שבת (פ"ט.) שמסרה לו מלאך המות כשעלה למרום שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם (תהליס ס"ח) ואמר ואף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם (במדבר י"ז) ואי לאו דאמר ליה מנא הוה ידעה והוא אומרו קח את המחת' ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת וגו' כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף ולא נתן לנו רשות לעמוד ולהתפלל גם כי שעה דחוקה היא ואין מקום להפציר ולהעתיר ואהרן כן עשה כמו שהעיד הכ'. ויקח אהרן כאשר דבר משה מגיד שלא שנה (א) אמנם ספר הכתו' כי כאשר בא בזה האופן אל תוך הקהל לא נעצר' המגפ' כמו שחשב אדרבא פרץ המשחית בהם (ב) בשיעור שיראה כאלו אז החלה מגפה עצומה מהראשונה והיה זה לפי שאין מרצון הש"י שישתמשו במסרת ההוא וכיוצא בו בעת שיהיו ישראל חוטאין אלא שישאו ענשן או אז יכנע לבבם הערל להורות לפניו כי הוא המוחץ והרופא כמו שאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו'. אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואיו מידי מציל (דברים ל"ב) וההנצל אז על הדרך הזאת תועבה היא לו. והנה כשראה אהרן כך התבונן בענין והרגיש שלא הועיל המסרת הזה לעת כזאת אבל יזיק וכבר עשה מלאך המות בה מלאכתו הנהוגה הניח העבוד' ההיא ושם ילכו לכפר עליהם בהישירם אל החרטה ואל התשובה הנכונה (ב) והוא אומרו ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ירצה נתן את הקטרת לאיש אחר או במקום מה כמו ואל הארון תתן את העדות (שמות כ"ה) וכמו שפי' שאו זמרה ותנו תוף (תהלים פ"א) בענין ר"ה שער ס"ז. וכבר פירשו חז"ל (ש"ר פכ"ב) ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על זה האופן עצמו והוא פי' נכון כמו שבא במקומו. אמנה הכפר' אשר עשה לשם היא מה שנאמר ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפ' וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה (ד) כי הענין הראשון הוא לעורר אותם אל החרט' ואל החרדה על חטאם מה שיושלם זה בעמוד אדם על עצמו והתבוננו בין המתים והחיים וכמ"ש והחי יתן אל לבו (קהלת ז') דברים של מיתה (כתובות ע"ב.) ואמרו הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך (אבות פ"ג) ועוד אמר נסתכל ביום המיתה ואמר שירה (ברכות י'.) ואמר הכתוב שהספיק' העמיד' הזאת להם לשהתחיל' להעצר המגפה. (התר ספק ג' ד') אמנם כששב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והוא מה שיעורר אותם להושיבם אל משה רבם אשר פתח אהל מועד אשר משם תצא תורה ומצות הנה אז כבר יושלמו בשני הענינים אשר כללם ייכתוב בסור מרע ועשה טוב (תלים ל"ד) וראוי להנתן להם החיים והשלום שאמר ראשונה מי האיש החפץ חיים ועם זה והמגפ' נעצר' לגמרי. זה ראיתי ונתון אל לבי בענין הזה מהטעמים שזכרנו ואמרתי אך טוב הוא לפי עיונו ודבר ממוצע בין הפשט והדרש ומועיל מאד בכמו אלו הענינים. ושוב מצאתי מדרש לרז"ל מחזיק ידי בפירוש הזה וכאלו הוא פירוש מעשה זה על הדנך שזכרתי מתחל' ועד סוף והוא במדרש הזוהר בפרשת וירא אליו יי' בפסוק מהרי שלש סאים וגו' (בראשית י"ח.) אמר ר' כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ענינא דקורבנא ותקרובתא ויכוין בהו ברית כרותה היא דאינון מלאכיא דמדכרין חובוי לאבאשא ליה לא יכלין למיעבד עמיה אלא טיבו ומאן נוכח האי פרשתא נוכח דכיון דאמר והנה שלשה אנשים נצבים עליו מאי עליו לעוין בדיניה כיון דחמי נשמתא דצדיקיא כך מה כתוב וימהר אברהם האהלה אל שרה (שם) מהו האהלה אל בית המדרש ומה אומרת מהרי ענינא דקורבניא ונשמתא מכוונא בהו הדא הוא דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וכדין ניחא להו ולא יכלין לאבאשא ליה ר' פנחס אמר מהכא והנה החל הנגף בעם וכתיב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וכתיב ותעצר המגפה כתיב הכא מהרי וכתיב התם והולך מהרה מה להלן קרבן לאשתזבא אף כאן קרבן לאשתזבא. אמר ר' יצחק בא וראה מה כתיב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת אמר ליה אהרן למה אמר ליה כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף מה כתיב וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם וכתיב ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה דלא יכיל מלאכא לחבלה לשלטנה בהו ואתבטל מותנא. הנה עם שאין זה עיקר המאמר בכוונותיו הלא עד כה למדנו שדוגמת מה שאמרנוהו על וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד אמרו על וימהר אברהם האהלה וכמ"ש אם פגע בך מנוול זה (סוכה נ"ב:) הוא שטן הוא מלאך המות משכהו לבית המדרש גם כי ענין הקטרת וענין הקרבנות להדדי שרוה רבנן לומר שעקר עצירת המגפה הוא בענין הקרבנות ובכפרתן כמו שאמרנו אמנם מה שיתבאר בו הכל בפירוש הוא מה שסמכו שם בהזוהר זכרונו הלכה למעשה ר' אחא אזל לכפר טרפא אתא לבית אושפיזא + לחישו עליה כל בני מתא. אמרו גברא רבא אתא הכא ניזול לגביה אתו לגביה אמרו ליה ליחוש ליה מר בליבא על אבדנה אמר להו מה הוא א"ל דאית שבעה יומין דשרא מותנא במתא וכל יומא אתתקף ולא איתבטל אמר להו ניזיל לבי כנישתא ונתבע רחמין מקמי קב"ה עד דאזלו אתו ואמרו פלניא ופלניא מתו ופלניא ופלניא למימת אמר להו ר' אחא לית עדנא לקיימה הכא דשעתא דחיקא אלא פרישו מנכון ארבעין בני אנשא אינון דזכאין יותר עשרה עשרה לארבע חולקין ואנא עמכון עשרה לזויתא חד דמתא ועשרה לזויתא חד דמתא וכן לארבע זויתא ואמרו ברעות נפשיכון ענינא דקטרת בוסמין דמני משה לאהרן וענינא דקרבנ' עימה עבדו כן תלתא זימנין ואעברו לכל מתא לארבע זוויתא והוי אמרין כן לבתר אמר להו ניזיל לאינין דאושיטו למימת אתפרשו לבתיכון ואמרו כדין וכדין תסיימי אמרו אלין פסוקי בקל תקיף תלתא זמני ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו'. ויקח אהרן וגו'. ויעמוד בין המתים וגו' וכן עבדו ואתבטל מותנא. שמעו ההוא קלא דאמר סתרא סתרא קמיתא איחל לעילאי דהא דינא דשמיא לא אשרי הכא דהא ידעי לבטלה ביה חלש לביה דרבי אחא ודמוך שמע דאמרין ליה כדעבדת דא עביד דא זיל אימא להון דיחזרון בתשובה דחייבין אינון קמאי קם ואחזיר להון בתשוב' שלימתא וקבילו עלייהו דלא אתבטלון מאוריתא לעלם ואחלפו שמא דמתא מתא מחסיא. הנך רואה בעיניך במעשה הזה דוגמת כל מה שכתבנו שהרי רב אחא רצה מתחלה להתפלל ולהיישירם אל התשובה אלא שלדעתו לא עמדה להם שעה כי רבה המגפה בעם. ולזה ראה להשתמש ממסרת הקטרת המועיל לעצור המגפה לפי שעה וזכרון הקרבנות עמו. ואין ספק שידע לכוין בכתובים ההם אל הסוד הנמסר בו כי לזה אמר ואנא עמכון וכן עשו והצליחו כי לא היה עונם כבד כמחלקותם של קרח. וגם שלא ננעלו שערי תפלה כמה שנאמר בכאן הרומו מתוך העדה כמו שכתבנו. ועם כל זה מן השמים הקפידו עליו ויצאתה בת קול להתאונן על מה שבטלו מהם דין שמים עד שנתירא רבי אחא מפני אלהיו ויחלום וישמע שאומרין לו אדעבדת דא עביד דא. והדברים אשר עשה עמהם הם עצמן אשר נרמזו הנה בכתובים כי כנגד מה שאמר ויעמוד בין המתים כאשר פירשנו אמר קם ואחזיר לון בתשובה שלמיתא וכנגד מה שאמר וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מעד כנזכר אמר קבילו עילוייהו דלא אתבטלון מאורייתא לעולם ובזה רחם יי' עליהם לגמרי כי על כן הסבו שם המקום מתא מחסיא. הנה שעולה הכל כהוגן וכאלו היה גנוב אתי. וידבר ה' וגו'. דבר אל בני ישראל וגו'. מאתם מטה מטה לבית אב וגו'. (יד) זה יעיד אמתת מה שאמרנו ראשונה שלא היה מחלוקתם על הבכורות שא"כ מה ענין השבטים לבא בזה הנסיון אבל קרח שהיה לוי נחלק על הכהונה ודתן ואבירם וכל אותן אנשים מבני ישראל נחלקו על הכנס שבט לוי על הבכורות יותר מזולתו מהשבטים ולזה כאשר נתאמת ביניהם ענין המחלוקת הראשונה בהוראת המחתות רצה לשכך מעל שבט לוי תלונות כל השבטים הנשארת. ולזה צוה לקחת מטה מטה מאת כל נשיאיהם להביאם במסורת המופת. (יד) ולזה אמר ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם כלומר שכבר הסכימו ביניהם להיותם אגודה אחת תחת הכהן הגדול שהוא כאב לכולם ולא נשאר לברר רק זה והכתוב העיד כי בראותם זה המופת קיימו וקבלו כלם עליהם את הדין ולא נשאר להם שום תרעומת הדא הוא דכתיב ויוצא משה את כל המטות מלפני יי' אל כל בני ישראל ויראו ויקחו איש מטהו כי מה תלמוד לומר (יד) אלא שכיון שראו הענין הנפלא ההוא לקחו איש הוראת מטהו בסבר פנים והכירו כלם את מקומ' ומדרגתם והודו במעלת השבט אשר פרח מטהו וצוה שיהיה שם מטהו למשמרת לאות לבני מרי וכבר היה משפט שתי המחלוקות שוה בהיות קיום לעמת העדר הויה וצמיחה תחת הפסד. ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו וגו'. כל הקרב הקרב אל משכן יי' וגו'. יודיע כי הספיק הענין הזה הגדול והנורא לשיכירו בני ישראל ההבדל הגדול שיש בין שבט לשבט ובין איש לאיש וכמ"ש משה בקר ויודע יי' את אשר לו ואת הקדש וגו'. עד שהם בעצמם הודו שאינם ראויים ליקרב אל מקדש ה' ושכבר היה המקדש סכנה עצומה אצלם אם יגשו ושלזה היה מההכרח להבדיל שבט הלוי למשפחותם משפחת הכהונה לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת לכל כליו ולעבודתיו והלוים למשמרת אהל מועד לכל עבודת עבודה ועבודת משא ולשמור משמרת האהל באופן שזר לא יקרב אליהם ולזה אמר למלאות רצונם ולהסיר מכשלם אתה ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש והוא משא שבט הלוי ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם והוא ענין הכהונה. ומזה חוייב להטריפם לחם חקם מהמעשרות והבכורים וכל חרמי הצבור והיחיד והבכורות מכל קדשי הקרבנות ומתנות הכהונה והתרומות ושאר הענינים הראויים להם הלוי כלוי והכהן ככהן יהיה להם כל זה מאת בני ישראל חלף עבודתם תחתם בעבודת אהל מועד ותחת חלקם בארץ כי הנה על זה האופן יהיו חיי הכהנים והלוים יותר מוגבלים ונבדלים אל צד האלהות משאר כל ישראל כמו שהיתה הכוונה שיהיו ישראל מוגבלים ומוקדשים מכל שאר האומות כמ"ש ה' לאהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל (במדבר י"ח) וכבר דברנו בשער הקודם כי הארץ לא נתנה לישראל בתורת עבודה רק בתורת ספוק לבד יקחו ממנה הצורך לכדי פרנסתם ושאר הזמן יהיו על משמרתם ללמד תורה ומצות מאלו הכהנים הלוים שהם מספיקים צרכיהם כמו שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל (דברים ל"ג) עד שיהיו ג"כ ברוב הזמן בטלים מעבודת האדמה ככהנים כי על כן נאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' (שמות י"ג). ונאמר ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם וגו' (ישעיה ס"א). וזה שיעור מה שרצינו ביאורו בזה החלק: