עקידת יצחק · פרק ע״א, ו׳

איש כי יפליא לנדור נדר בערכך נפשות ליי' (א) יראה שסדר פרשה זו אחרי הברית להורות שאע"פ שהם דינים חמורים יתחייבו בהם המעריכים והנודרים והמקדישים כמו שקדם זכרו מכל מקום לא לעברם עליהם או עכובם ובלתי פורעם כראוי ישפטו לכלה ונחרצה הכתובה בברית הזאת כמו שחוייבו להענש על כל הדברים שהזכיר ראשונה מהרחקת ע"א ועריות ויותר המעשים המכוערים אשר הקיאה הארץ את יושביה עליהם או בטול השמטות והיובלים בהשקפת' האמתית אשר זכרנו שהוא יסוד כל התורה כלה ושרש חיי האדם כמו שכתבנו שם. והיה שיעור מאמרו אלו החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן יי' בינו וביו בני ישראל בהר סיני בחומר האלות הכתובות מלבד מה שצוה אותם על הערכים וההקדשות שעם שהם דברים חמורים ונענשים עליהם הנה לא יהיה עונשם עונש כללי לגלותן מעל אדמתם וחרבן ארצם ושממות מקדשן כי חנון ורחום הוא מהקפיד על שלו באותו שיעור והנה לסקל לפניהם דרך סלולה ולהרים מכשול מהמעריכים והנודרים שלא ישאר אצלם מאומה מהמחוייב להם מכל מה שידרו ליי' משווי הדברים הנדרים והנדבות מהאדם עד בהמה עד שדה ועד בית העריך אותם אשר ראה לתת בהם ערך תוריי כי לא לאדם להעריך אותם אל הטעמים שאמרנו. והראוים להניח אל דעת המעריך כפי מה שהוא דבר ומקום וזמן הניחם אל אשר יעריך אותו הכהן אשר יהיה בימים ההם. והתחיל באדם ואמר והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש הזכיר ראשונה החלק אשר מבן עשרים ועד בן ששים כי הוא עקר חיי האדם אשר בו בא לכלל אנשים ועובר על הפקודים לצאת ולבא לכל דבר. ושיעור שיהיה ערך הזכר השלם הזה חמשים שקלים (ב) והנקבה בזה הזמן עצמו שלשים ולמדך שערך הנקבה סתם הוא שלשה חומשי ערך הזכר. ולזה בהיותם מבן חדש ועד בן חמש שנים לפי שאז לא ישוו כלום באשר הם שם רק מצד שיקווה מהם בעתיד לזה היה אז ערכם זה לזה הערך העתיד הזה עצמו שהוא הערך השלם והיה ערך הזכר חמשה וערך הנקבה שלשה. אמנם אחר עברם מהששים כבר ירד הזכר משוויו לפחות משלישו עד שעמד בט"ו שקלים. אמנם הנקבה לא פחתה רק עד השליש לבד ועמדה על עשרה כי הוא מבואר כי בהיותם על הזמן ההוא תועיל האשה לפי ענינה ושימושה יותר ממה שיועיל הזכר לפי מה שהוא וכמו שאז"ל (ערכין י"ט.) סבא בביתא פחי בביתא סבתא בביתא סימא טבא בביתא. אמנם מה שיקשה מאד בסדר הערכים האלו הוא בערכם מחמש שנים ועד עשרים שהעריך הזכר בעשרים שקלים שהוא יותר משליש ערכו השלם שלשה שקלים ושליש. והנקבה בעשרה שקלים שהוא השליש לבד. עם מה שהוא ידוע מעצמו שהנקבה מבת שבע ועד בת עשרים היא יותר שלמה במינה מהאיש למינהו והיה ראוי שבזמן ההוא יהיה ערכה יותר קררב אל ערכה השלם מערך הזכר אל טרכו השלם כל שכן שלא חגרע אלא שיש להשיב ולומר כי לפי שהזמן ההוא בנקבה יכלול עקר השנים אשר זכתה התורה)כתובות מ"ו.(לאב בה במעשה יריה וכל שבח נעורים גם כי יכול למוכרה ולאכול את כספה ער שתגריל ותבא לכלל גדלוה הנה אם כן כבר היתה רוגמה הבית או השרה שיש עליו משא שום מס או חכירות שאין דמיו שוין אל אשר הוא נקי וחפשי אשר לא יעבור עליו לכל רבר. ובבחינה זר כבר ההיה עמידהה על שליש שוויה ערך גדול אליה ממה שיהיה לזכר הנקי והחפשי בוה שעבר מעע משנישו והנה קלב הערך הזה הוא לכל עשיר אשר יפליא נדר ערך נפשו אמנם אם מך ייוא מהערך ההוא לוה שיעריך אוהו הכהן כפי אשר חשיג יד הנודר שזה אין לו קגב ירוע רק הכלכפי מה שהוא וכן הוא הענין בבהמה העמאה והבית שכיון שאין להם בחינה אחרח רק שוין בכל עה ובכל זמן רק שיוקח ערכן מהשווי ההוא אם מעט ואם הרבה. אמנם העריך זרע חמר שעירים משדה אחוזה בחמשים כסף לפי שהוא דבר שיכול לקבל זה הקצב מפאת עצמו עם שכבר אפשר שיגרע או יוסיף בבחינות אחרות. והועיל הודעת הקצב לאשרו אצל אדני הארץ לכל המכירות אשר ימכרו איש איש מאתחוזתו אשר הזהיר עליהם הרבה באומרו (ויקרא כ״ה:י״ד-ט״ו) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו במספר שנים אחר היובל וגומר. והוא עצמו מה שסדר בכאן אצל ההקדש אם משנת המבל יקדיש שדהו כערכך יקום ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל ונגרע מערכך. שסדר להם איך יתנהג ההקדש בענין היובל עם המכירות והגאולוה ושאר העניינים הנוגעים בזה כמו החדש בכיר או חרמי אדם וחרמי בהמה אשר יחרים אדם משלו ואמר שתרם זה לא ימכר ולח יגאל רק שיהיה קדש קדשים ליי' והוא לכהן ואומרו כל חרש אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת כבר דברו בו הקדמונים והביאו מחלוקת רבותינו ז"ל (כתובות ל"ז:) יש אומרים שביולא ליהרג הדבר אמור שהאומר ערך זה עלי לא אמר כלום שהרי הוא הולך למות ואינו שוה כלום. ויש אומרים שבא להזהיר שלא יקחו כפי לפטור חייבי מיהוה ומהם אמרו שבחרמי המלחמות הכתוב מדבר כמו אם נתון תתן את העם הזה בידו והחרמתי אותו וגומר (במדבר כ"ו). ומהם שבעובר על חרם שיחרומו המלך או הסנהדרין דבר בענין יבש גלעד או כמעשה יהונתן (ש"א י"ד) וכדומה. וכבר כתבנו ראשונה שהראוי והמחוייב לישאל על כיוצא באלו החרמוה כי חלילה לנו להשחיח נפש למען סור משאול על החרם כענין בה יפתח שנענשו עליה אביה והכהן הגדול וכל שאר הנדרים שאמרו עליהם שמצוה לישאל עליהם לפי זה יהיה מות יומת הוא לבדו הנשוא בזה הכתוב (ג) יאמר שכל חרם אשר יחרם מן האדש מפאת איש אשר והיה לו עליו יכולת להחרימו ולא יפדה בשאלת חכם מות יומת וכמו שאמר הכתוב (שם) ויפדו העם אח יהונתן ולא מת ואין ספק שהתירו לו החרם ויפדוהו וחסרון הוא"ו הזה דבר שאפשר להלמו בעניינו יפה כגומר אם לא יפדה מות יומת והוא פירוש נכון לפי הפשט, והנה אחרי כך סיים זה הספר הנכבד במצות המעשרות אם במעשר ראשון ואם במעשר שני לפי שמוסף על מה שהיו קיום והעמדת האומה הזאת הנבחרה מצד היותם פרנסת שבט הלוי אשר הבדילו יי' לעבודתו וללמד לכל ישראל תורה יראה ועבודה אשר בהם יתקיימו לפייו כמו שאמר (מלאכי נ') ויהי טרף בביתי ובחננו נא בזאת אמר יי' צבאות אם לא אפתח לכם אה ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. עוד יהיה שש תועלת נפלא כי בהתעסקם בדבר המעשר והיה בתבואות בבא כל ישראל איש על כריו למדוד תבואתו או בעבור המנויים תחת השבט כי ימנו אחד לאחד עד תשעה והעשירי הוא לקוח לשם יי' יתבוננו בו בינה בסדר מערכות הנמצאות כלך אשר הם על זה המספר ויבאו לראות כי הכלמאתו ית' אשר הוא המעלה העשירות וקדש הקדשים וישכיל עוד וידע כי קשר אמיץ יש לאומותינו זאת עם הקדושה העליונה ההיא כי על כן נאמר (ירמיה ב') קודש ישראל ליי' (ויקרא י״ט:ב׳) קדושים ההיו כי קדוש אני יי'. הנה שנתבארה פרשת ערכים ולמדנו ממנה מה שרצינו ראשונה ממעלת הכח הדברי והנודר והנודב והמעריך וצורך ההזהר בו בסבתו וטעמו ולמדנו עוד כי בזולת זאה ההשקפה כל הדברים הם כמעט ממין אחד עד שיש להם ערך ויחס אלו עם אלו כמו שנראה שהאדם והבהמה הבית והשדה כלן הם נערכים על פי הכתוב בשווי ממון בין רב למעט אמנם הצורה המיוחדת לאדם לא יערכנה שום ערך ושיווי עם זולתה מהנמצאים כי הוא נפש יקרה ויקר פדיון נפשה. זה מה שרצינו בזה החלק ובזה נשלם הספר השלישי של"ט. תם ונשלם ספר ויקרא. יי' לי ולא אירא.