עקידת יצחק · פרק ס״ז, ז׳

במדרש שוחר טוב (תהלים ד') אמר דוד (שם נ"ז) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. יתעלה שמו של הקב"ה שהיא משלים וגומר עם ישראל מה שהם עושים בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם מבקשין סנקליטין שלו לבטלה אינם יכולים אלא בין ברצונם בין שלא ברצונם מקיימין מצותו אבל הוא עצמו אם מבקש מקיים אם מבקש מבטל. אבל הקב"ה אינו כן אלא מה שסנהדרין גוזרים הוא מקיים. אימתי בר"ה שהסנהדרין יושבין ואומרים נעשה ר"ה יום פלוני מיד הקב"ה מושיב סנהדרין של מלאכים ואומר להם לכו וראו אם גזרו התחתונים וגמרו משיבין לו רבש"ע כך גזרו שיהי' ר"ה יום פלוני מיד הקב"ה יושב באותו היום לדון עולמו שנאמר (שם מ"ז) עלה אלהים בתרוע' וגו' והכסאות מוצעות והספרים נפתחים וסנהדרין של מלאכים יושבין לפניו שנאמר (דניאל ז׳:ט׳) חזה הוית עד די כרסון דמיו ועתיק יומין יתיב ונאמר (שם) אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבוואן קדמוהי יקומון אלו מלמדין זכות ואלו מלמדין חובה למה כי חק לישראל הוא ואח"כ משפט לאלהי יעקב (תהלים פ"א) שהוא מקיים גזרותיהם ומסכים עמהם בא וראה מה כתיב יום תרועה יהיה לכם לי לא נאמר אלא לכם וכד"א אלה מועדי ה' וגו' בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדים אלא אלו: