עקידת יצחק · פרק ס״ז, מ״ח

אמנם מה שיראה לי בזה אכתבנו אחר שאקדים זאת ההצעה הנה ה' במשפט יבא עם בני עמו וספרי מעשיהם טובים ורעים נפתחין לפניו ועל פיהם ישפוט אותם במשפטיו הצדיקים אי זה לחיים ואי זה למות ואותה המיתה הנגזרת על הרשע לפי מעשיו הרעים היא לו במקום מיתת בית דין כי אם אין דין למטה יש דין למעלה ואין ספק כי מיתה כזו מכפרת עונותיו כמו שמכפרת אותם מיתת בית דין דתנן פרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ג:) היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרין לו התודה שכן דרך כל המומתין להתודות וכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע (ז') שים נא כבוד לאלהי ישראל ותן לו תודה ומנין שכפר לו וידויו שנאמר (שם) יעכרך יי' היום הזה. היום הזה אתה נעכר ואין אתה נעכר לחיי העולם הבא. ועל זה אמרו חז"ל עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא בייסורין למרק אבל הכל תולין ומיתה ממרקת (יומא פ"ו.). ואין ספק שקירוב המיתה על עכוב תשובתו תהיה כפרתו דומיא דמיתת בית דין וכן מצינו בשאול שנדון במיתה בידי שמים על שלא שמע אל מצות הנביא בדבר עמלק וא"ל שמואל (א' כ'ח) מחר אתה ובניך עמי ואמרו חז"ל (ברכות י"ב:) עמי במחיצתי וענין הכרת אשר הוא אבדן הנפש הוא משפט אחר אין זה מקומו. והנה זאת ההצעה היא אמתית בלי ספק. וממנה נלמוד לענין הדין הזה שלשה כללים אמתיים אשר בביאורן יתבאר טעם זה המאמר הנכבד היטב: האחד כי לא ידין יי' ביום הזה אל כתות האנשים כי אם על פי המעשים אשר בידם מהזמן העבר עד אותו היום כי הם הנכתבים בספריהם טובים ורעים וכמו שאמר רבי יצחק (ר"ה ט"ז:) אין הקב"ה דן את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה שנאמר (בראשית כ״א:י״ז) כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם. השני כי אחר שאין הקב"ה דן באותו דין אלא חיי העולם הזה דוגמת ב"ד של מטה כמו שנתבאר יתחייב בהכרח שהרשעים הגמורים הנדונים למיתה נפשיית לעולם הבא שאינן נכנסין בזה הדין השלישי כי אחר שהמיתה הנגזרת על האדם ביום דינו היא מצד רוע מעשיו יתחייב גם כן שלא יכנס בזה הדין ענין המיתה הטבעית שהרי המיתה הטבעית נקנסה על האדם מעטיו של נחש ויש אותה מיתה בלא חטא מחודש: