עקידת יצחק · פרק ס״ז, מ״ה

אתה נגלת בענן כבודך וכו'. כי שם מזכיר שכשבא האל יתעלה להראות על ישראל היה בענין ראוי ומאויים מאד מקולות וברקים וענן כבד וקול שופר חזק מאד והכל למה שפירש אותו בסוף (שמות כ׳:י״ז) כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו והכוונה שירתעו מלפני השכינה ולא יקלו ראש כנגדה ועל דרך שאמר (שם) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו והקב"ה בעצמו אמר (דברים ה') על המעמד ההוא מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי וגו'. עוד זאת כוונו בכלל מאמרם זה רצוני באומרם ובמה בשופר שיהיה מה שנזכור בעדינו לפניו לפיוס ולרצון לא לחמה וכעס וזה יושלם במה שיהא זכרונו בשופר לא בקרן כי הקרן ענינו המיוחד לנגח ולהזיק והוא מקרין בניזקיו קודם שיפריס במדותיו כמו שאמר המשורר (תלים ס"ט) אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה ותיטב ליי' משור פר מקרין ומפריס ואז"ל (חולין ס'.) שור שהקריב אדם הראשון קרניו קודמות לפרסותיו כו' כמו שכתבנו אצל מאמר האשה אשר נתת עמדי שער ט' עיין עליו כי הוא עניין נכבד בו יודע טעם פיסול כל הקרנים במצוה זו. הנה שהתבאר היטב טעם שמוש היום הזה בתרועה וקול שופר מכל שאר כלי הנגון. וכן הוא מבואר כי כמו שנתחלף השופר מכל שאר הכלים לענין החרדה וההתעוררת כמו שאמרנו כן יש התחלפות בקולות הנעשות בו. כי יש מהם מורות על ההנחה והיישוב. וקולות מעוררות אל החרדה והצער כמו שהוא מבואר מפרשת חצוצרות נאמר (במדבר י׳:ט׳) וכי חבאו מלחמה בארצכם וגו' והרעותם בחצוצרות וגו'. יראה שהתרועה היא סימן החרדה וצער המלחמה. אמנם על השמחה והיישוב נאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם וגו'. הרי שהתקיע' הפשוטה היא סימן השמחה והיישוב. ולזה הטעם נאמר (שם) ותקעתם תרועה ונסעו המחנות וגו'. כי אין תנועה בלי צער וערב כי כל תנועה תורה על חסרון דבר. ואפילו על שנוי מקום כל שהוא כשמוציאין התיבה ברחובה של עיר בסדר התעניות אחז"ל (תענית ט"ז.) גלינו וגלותנו מכפרת עלינו ולזה נאמר (במדבר שם) תרועה יתקעו למסעיהם. אמנם נאמר (שם) ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו. והנה אם התקיעה הפשוטה היא סימן נחת רוח ויישוב הדעת והתרועה הגמורה היא סימן החרדה והצער המוחלט חוייב מזה שיהיו השברים שענינם מורכב משתיהן סימן אל המיצוע בין שני הענינים בלי ספק.