עקידת יצחק · פרק ס״ז, מ׳

אמונת ההשגחה האלהית להיות עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם לדעת מעשה איש ופקודתו לתת לאיש כמעשהו בעולם הזה והבא. הנה היא מחוייבת מהשכל גם הוא הדבר הנרצה ונכסף אל כל איש ישר בטבעו. כי איככה יוכל ויראה ברעה אשר ימצא אותו מסתירת זה המשפט ואם מותר האדם מן הבהמה בחשבון מעשיו אין למה זה הוא נמצא ויוצרו מה פעל כי הכל הבל. ולהעביר זה העצב מלב האנשים אמר החכם בסוף ספר קהלת (י"א) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט. אמר שמח בחור בילדותיך בצאתך לעולם הזה כי לטובתך נוצרת ויטיבך לבך בימי בחורותיך בצערך בכל מעשיך אשר תעשה כי יש שכר לפעולתיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך. הנה בדברו לשון רבים כיון אל שני הדרכים אשר חוייב לב האדם לפנות אליהם. הדרך האחד להכין צרכיו בעניינים הזמניים בטוב לו. והשני והוא העקרי אשר יפנה אל דרך החיים האמתיים. הראשון הוא אשר נאמר עליו (משלי ג׳:ט״ז) בשמאלה עושר וכבוד. השני אורך ימים בימינה. כמו שנתבאר בפרק שקדם בענין הראשון. ועל שני העניינים האלה אמרה תורה (דברים ל') ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב כי החיים ירצה בענין חיי העולם הזה והטוב בענין העולם שכלו טוב בהחלט כי שנים אלה הם דרכי נועם להשתלם בשני העולמים וכן כל מי שעיניו בראשו ראה יראה שתי ראיות אלו בלי ספק ולזה אמר שיתבשר וידע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט כמו שהדבר נכסף ממך ומכל בעל שכל, והסר כעס (קהלת שם) היאוש הזה המשפט והעבר רעת הפקפוק והספק בו מבשרך כי מחשבות הילדות והשחרות המבטיחות שיש בית מנוס להנצל מזה הדין המה הבל. ועל בטחון זה הענין בעצמו אמר המשורר לכן שמח לבי ויגל כבודי כי לא תעזוב נפשי לשאול וגו' (תלים י"ז). כמו שמבטיח היצר הרע באומר (קהלת ט׳:י׳) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת בשאול אשר אתה הולך שמה ולזה המשיך ואמר (שם י"ב) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך וגו'. כמו שפירשתי הענין יפה במקומו ת"ל. והנה האמונה הזאת כבר נתפשט לכל אומה ולשון הנמצאים היום בעולם אין שום אחד מכחישה עד שמנהג כל באי עולם לתלות עיניהם למרום לבקש דון שמים מלמעלה כשאין דין מלמטה. ואף גם זאת דדינא דארעא מוכחא על דינא דרקיעא רצוני שבבחינת מציאות דין שמים ראשונה נאמר שנמצא דין ארץ בכלל. וזה שגזרת אמת לא תאמר רק בדבר שנתבארה אמתתו בהסכמת הענין ההוא אשר בנפש למה שנמצא כן חוץ לנפש כמו שנאמר בדין אחד חלקי שיגזור השכל בו דבר שנמצא כן כתיב בנימוס. ועל זה האופן נאמר שיש דין אמת למטה בארץ למה שהוא מסכים אל הדין הראשון הנמצא למעלה ראשונה והוא מאמר המשורר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף (תלים פ"ה). וזה כי הדין הצומח מארץ נקרא אמת לפי שכך כתוב במרום לפני אדון השמים ב"ה כמו שאז"ל (ספרי פ' פנחס) על מאמר כן בנות צלנוחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳) כך כתובה לפני במרום וכאשר יבא במקומו שער פ"ד ב"ה. אמנם צדק משמים נשקף כי מה שנעשה שם לא יאמר שהוא אמת בזאת אבל שהוא צדק מצד עצמו ונכון הדבר מאת האלהים. אמנם מה שנתיחדנו בו האומה הישראלית בזה הוא בג' ענינים. האחד במה שקדמה אצלנו ידיעה זו וממנו נתפשטה לכל זולתנו וזה בהודיע אותנו בתורה האלהית בראשית ברא אלהים וגו'. כי מהיותו בורא העולם ברצונו המוחלט אחר שלא היה יתחייב שתהיה הנהגתו בצדק וביושר רצוני כמו שנתבאר בשערים הראשונים וזה מה שרצהו באומרו (במוסף לר"ה) מראשית כזאת הודעת ומלפנים אותה גליתה זה היום תחלת מעשיך וכו'. ואולם יש שני עניינים שלא נחפשטו ממנו לזולתנו כלל. האחד שאנחנו נברנו בעלי סוד לאלהינו לדעת אי זה היום עשה ה' לשבת בו על כסא דין משאר הימים ומה טיבו של דין זה כמו שיבא עניינו בקרוב כי על זה נאמר יום תרועה יהיה לכם ובאה הקבלה האמתית ופירשו (ר"ה ט"ז.) כמו שנאמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב (תלים פ"א) הנה שפירש מהות הענין ומי הם בעלי סודו ובריתו בו. והשני שאנחנו ולא זולתנו הם בעלי מלאכתו בזה ועל ידנו הוא נקבע יום הדין ראשונה אשר הוא תחלה וראש לכל מקראי קדש הנסמכים עליו כמו שנתבאר זה כבר בפרק הראשון אשר מזה השער. ושלשת העניינים האלו זכרם המשורר סמוכים ורצופים באומרו צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך (שם פ"ט) הנה בזה הזכיר קדימת זה הענין אלינו באור פניו כי רצה בנו. אמנם על השני אמר אשרי העם יודעי תרועה. ועל השלישית אמר ה' באור פניך יהלכון (שם) כי הם המתהלכים ומשתדלים בקביעות היום ההוא וכל שאר המועדים הנמסר להם באור פניו והענין נכון ומבואר. והנה ייחוד זה היום הנודע אלינו כבר הכניסו החכם שלמה במוסריו כשזכר אופני פתויי היצר הרע אל האדם החסר הנשמע אליו והנמשך אחריו כמו שיתבאר באותה פרשה שאמר עליה הרב המורה בהקדמתו שהיא לא באה אלא לתפארת המשל והוא באמת דבר כבד שיהיה הפסולת מרובה מאד על העקר אבל נאות שיהיו לשם כוונת נכונות. ואשר נראה לפי כוונתנו הוא כי באומרו כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב בנשף בערב יום וגו' והנה אשה לקראתו שית זינה וגו' (משלי ז׳:י׳). כי כל זה הוא משל לפתויי היצר הרע ומדותיו כי היא האשה הזונה עצורת לב אשר נתן טבע ההוויה לפניו והיא אשר החזיקה בו ונשקה לו ואומרת (שם) זבחי שלמים עלי וגו'. והם הראות הפנים למעשיו ועצותיו אשר מהם נכנסה לגופה של עבירה מרבדים רבדתי ערשי ונו' נפתי משכבי וגו'. לכה נרוה דודים עד הבקר וגו' כי אין האיש בביתו הלך וגו' צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו. והכוונה לענין הנמשל שיעשה ונם יוכל כי הוא יושב לבטח כי אין האיש בביתו בענין שיושגחו מעשיו ואם יש כבר הלך לדרך רחוק כלומר שאין עתה עת האסף אל מעמד המשפט עד עבור כמה ימים וחדשים גם הנה צרור הכסף לקח בידו כלומר כי סוד זה הרצון האלהי לקח בידו ולא מסרו לזולתו והוא בואו ליום הכסא זה המיוחד לביתו להשגיח ולשפוט על המעשים. והנה אם כן עדין יש שהות לחטוא ולשוב והנה הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ובפרק חלק (סנהדרין צ"ו:) דרשי ליה קרוב לזה הענין דוק ותשכח. והנה כמו ששמענו ממנו בכל התוליו ושקריו ורובי כזביו ראוי שנשמע ממנה בזה שלא יוכל להכחישו על כל פנים נהיה נדונים ליום הזה אשר ידע יצרנו שאין לו שום טענה להתעלם בו כמו שנראה מזאת הפרשה ממה שרמזו עם מה שתוכל לפרש בה כי יש ויש בה דברים של טעם: