עקידת יצחק · פרק ס״ז, ד׳

וזה טעם מתקני התפלות באומרם אתה בחרתנו מכל העמים וכו' וקדשתנו במצותיך וכו'. ותתן לנו ה' אלהינו באהבה וכו'. וזה כי הם הזכירו אלו הג' לשונות שזכרנו בחירה אהבה ורצון וזיווגו לכל אחד מהם פעולתו הראויה לו כפי העניין כי כנגדו זכרו ג' פעולות רצופות. כי לפעולת הבחיר' אמרו ורוממתנו מכל הלשונות כי הוא ענין אמרם אתה בחרתנו מכל העמים כי לא יעיד ענין בחירה זו עליהם היותם טובים בהחלט אבל היותם טובים מזולתם וכן היה הפועל לרומם אותם מכל הלשונות. ולפעולת האהב' אמרו וקדשתנו במצותיך כמי שרואה אשה בעלת חן אוהב אותה יקדשה לעצמו והמצות הן הן הקדושין בלי ספק. אמנם לפעולות הרצון אמרו וקרבתנו מלכנו לעבודתיך כי הקירוב והדיבוק השלם הוא מרצון טוב ושלם כי הוא רוצה בו ובעבודתו. והיה ענין הקירוב מה שיחזור לבארו בזיווג שני שזיוג אל הג' לשונות הנזכרות אשר כנגד הראשון אמרו ושמך הלדול והקדוש עלינו קראת שהוא פי' ורוממתנו מכל הלשונות ובמה כי אם בהקרא שמו הגדול עלינו מזולתינו ושניהם מפעולות הבחיר'. אמנם על האהבה אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים וכו'. והם בכלל מה שנאמר ראשונה וקדשתנו במצותיך. והנה לענין הרצון אשר אמרו תחלה וקרבתנו מלכנו לעבודתך אמרו את יום חג פלוני הזה את יום טוב מקרא קדש הזה כי הרצון הטוב נראה בהווה והוא קירוב העם לעבודתו באופן קשה ההסרה. ואלו הלשונות חזרו בסוף ואמרו כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו יעיד כי כל אלו הלשונות של חבה נזדווגו אלינו ובכלן יותר חזק מהם קרבנו לעבודתו לתת לנו סדר המועדים המועילים לכל ההמון הנשים והטף אשר לא ידעו לדרוש אותם מעל ספר התורה כנזכר שידעו אותם מתוך מנהגם המתקיים בידם מתוך אלו המועדים וזכרם לא יסוף מזרעם וכמש"ה אלה מועדי ה' מקראי קדש וגו'. כי מי פתי אשר יושאל אליו למה אתה שובת ביום השביעי ואינך עוסק בו אפי' בצורך אוכל נפש עד שאתה צריך להכין מהיום הששי ולהטמין חמין מבעוד יום שלא ישיבך כי ששת ימים עשה ה' וגו' והרי הוא מעיד בחידוש העולם ולמד אותו משביתת השבת שהוא הדבר הראשון אשר נזכר בכאן. וכאשר יושאל למה אתה אוכל מצות ומרורים בלילי הפסח ושותה ארבע כוסות בהסב' כאחד הגדולים אין ספק שישיבך עבדים היינו לפרעה במצרים בעבודה קשה בחומר ובלבנים ויוציאנו יי' משם ביד חזקה ובזרוע נטויה והוליך אותנו קוממיות הרי שלמד חג הפסח אמונת היכולת המוחלט. וכאשר תשאלנו למה אתה חוגג את חג השבועות אשר תקראו אותו יום מתן תורה וקורין בו אזהרות ועושין בו משמרות התורה. ודאי ישיב אמריו כי הוא היום שנתפרסם באומה הישראלית שנתנה לו התורה האלהית בסיני. הנה למד מזה החג זה העיקר הנפלא מהנבוא' ותורה מן השמים. וכאשר יושאל למה אנו תוקעין ומריעין בר"ה ואלו מקדימין סליחות ותחנונים כל חדש אלול הנה ישוב באמת כי הוא יום הדין לפני אלהי העולם בו יושפטו כל המעשים לפניו הנה העיד על אמתת ההשגחה מזה המועד. וכאשר תשאלהו על יום הצום הנכבד למה אתה צם ולובש לבנים ומתעטף לבנים ועומדים כל היום בתפל' ומטילים שלום בין איש ובין אחיו ובין רעו ומוחלין זה לזה וכו'. ישיב כי הוא יום סליחה וכפרה והנה שלמד מהזמן הזה עקר גדול שכבר נתבאר הכרחיותו בשער ס"ג דכתיב (תלים ק"ל) כי עמך הסליח' למען תורא. וכאשר תשאלהו למה אתה יוצא בתחלת החורף מביתך שהוא דירת קבע אל הסוכה הקטנה הזאת שהיא דירת עראי ותקחו ביום הראשון אלו הד' מינים. הלא ישיבך הדעת היותר המוני שיאמר בזה והוא כי בחג האסיף הזה נצא מבתים מבטחים ומשכנות מנוחה לשבת בסתר עליון ולבא תחת כנפיו כי הוא המכין טרפנו ואשר עשה כל צרכנו ועל הכל אנו חייבים לבא ולשמוח לפניו ולולבנו בידינו לשבח ולהלל למי שהספיק בידינו כל הטובות ההנה אשר אספנו אל בתינו כדי שיוסיף ויתן לנו כהנה וכהנה בשנים הבאות חלף הודאותינו והנה בזה הוא מודה על אמונת השכר והעונש ועליך לפתוח לו פתח לשאר הענינים מהספיקות והדברים הנלוים אליו וגם להעיר את אזנו על חג העצרת הרומז על ענין העה"ב כמו שיבא ב"ה. הנה שהיו כל הפנות השרשיות מתורתנו האלהית נזכרים וחקוקים על לוח לבם לא יסורו ממנו. וזה מה שיחייב חיוב גמור לכל דורש ה' מהבאים בשערי ספר התורה הזאת לדרוש ולתור בכמו אלה העניינים לתת לכל אחד ואחד מאלו המועדים חלקו ומנת מדו מהלמוד והעיון בדיניו חוקיו ותורותיו כפי אשר נמצא בחבורים הראשונים אשר דרכו הדרך הזה ואין לחוש אל האריכות אשר יתחבר מכללם כי יש לסמוך על הבאים לדרוש מכל ספר שלא יטרחו עצמם בקרוא אותם בבת אחת אבל שיחלקום על זמנים רבים כפי ענינם אשר יקראו אותם מועדם ולזה ראיתי ליחד השער הזה אל הדבור במועדים כלם בכלל להיות בספר הזכרון לכל שרשי הדת האלהית כמו שאמרנו יהיו פרקיו למספר הדרושים הנכללים בו על הסדר אשר באו בכתוב. ויהיה הדבור בהם כדרכנו לבאר טעמי ענייניהם לא דקדוקי משפטיהם.